הצעת חוק לידות בית 28.02.16

עכשיו גם אתן ואתם יכולות להשפיע ולתרום לתיקון האפליה כלפי נשים הבוחרות ללדת בבית, באמצעות פעולה אחת פשוטה.

גם אם לא ילדת בבית או אינך מתכננת ללדת בבית מדובר במהלך חשוב בזכויות אדם בכלל ובזכויות נשים בפרט.

ביום ראשון הקרוב, ועדת השרים תשב לדון בהצעת חוק לתיקון האפליה כלפי יולדות בית וכלפי התינוקות הנולדים בבית.

בשנות ה-50 חוקק המוסד לביטוח לאומי, חוק, שלפיו יינתן ליולדת מענק לידה  ותשלום עבור הוצאות הלידה- דמי אשפוז, בניסיון לעודד נשים ללדת במסגרת בבתי חולים ולא בבתיהן. היום, לידות בית מתנהלות על ידי מיילדות בית בהתאם להנחיות משרד הבריאות (לשנת 2012).

ארגון הבריאות העולמי, על סמך מחקרים רבים שנערכו בעשור האחרון, מכיר בבטיחותה של לידת בית. במדינות מתקדמות שונות בעולם מתקיימות לידות בית כחלק משרותי הבריאות הציבוריים. בבריטניה ב-2013, לאחר עריכת מחקר רחב היקף , הוחלט על ידי הממשלה, להמליץ לנשים בריאות עם הריונות תקינים ללדת בביתן או בבית יולדות, המנוהל על ידי מיילדות, שכן תוצאות הלידה לאם ולעובר היו שוות לתוצאות לידות בבית חולים, עם פחות התערבויות רפואיות ויותר שביעות רצון.

מטרת הצעת החוק היא לאפשר לנשים לבחור היכן ללדת ללא אפליה כלכלית. לא ייתכן שלידת בית המתרחשת באופן חוקי ובהתאם להנחיות משרד הבריאות, לא תמומן באמצעות דמי הביטוח הלאומי שהיולדת הפרישה במשך חייה. הדבר פוגע באוטונומיה של האשה על גופה, בזכותה לפרטיות וכמובן בעקרון השוויון.

אז מה עליך לעשות כדי לתמוך בהצעת החוק?

1.  לשלוח אי מייל לשרים וועדה המפורטים להלן ובו את מביעה תמיכתך בהצעה באמצעות העתקת הנוסח המצ"ב או נוסח אישי משלך  . חשוב לכתוב בכותרת המייל: הצעת חוק לידה בבית- 28.2.16

2. להפיץ פוסט זה לרשימת התפוצה הגדולה ביותר שאת יכולה- קבוצות, בוול שלך, במיילים וכ'ו. 

הצעת נוסח המכתב לשרים 

עבור השר/ה…..

באמצעות מייל….

שלום רב,

הנדון: הצעת חוק לידה בבית (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016  פ/566

ביום א' 28.2.16 תעלה על שולחן ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת החוק של חברות הכנסת תמר זנדברג וזהבה גלאון המתקנת אפליה ארוכת שנים כלפי נשים שילדו בבית.

לידת בית מתוכננת היא לידה המתקיימת באמצעות מיילדת מוסמכת ובהתאם להנחיות משרד הבריאות. זו בחירה הגיונית, רצויה וחוקית במדינת ישראל המתקיימת בפיקוח הראוי.

נשים בריאות, העונות על ההתוויות של משרד הבריאות בחוזר המנכ"ל המסדיר לידות בית, יכולות ללדת לידה בטוחה וחוקית בביתן. הדבר יטיב עם היולדת והתינוק ויקל על העומס בחדרי הלידה. הצעת החוק מתקנת מצב פסול בו נשים שילדו בבית אינן מקבלות דמי אשפוז, שמטרתם לשלם את הוצאות הלידה וכן אינן מקבלות מענק לידה, שמטרתו היא רכישת ציוד לילוד. אפליה זו אינה מאפשרת לנשים שידן אינה משגת ללדת כרצונן .                                                                                                                                                                                                                                                                    מצב פסול זה מהווה אפליה נגד נשים הבוחרות ללדת בבית. למעשה המצב הקיים מקשה על נשים לקיים את זכותן לבחור את מקום ואופן לידתן, בהתאם לחוק יסוד – כבוד האדם וחירותו. לא יתכן שאזרחיות המדינה המפרישות ממשכורתן לביטוח לאומי, תופלנה לרעה בשל מימוש זכות הבחירה .

במצב הקיים כיום בו הרפואה הציבורית נמצאת בסכנת קריסה ובתי החולים פועלים בתפוסה גבוהה, המסכנת את חיי המאושפזים, אני רואה טעם רב ביצירת תמריץ לנשים בריאות, ללדת מחוץ לבתי החולים.                                                                                                                      

   אני קוראת לך להצביע בעד הצעת החוק פ/566 (סעיף י"א בסדר היום) ולמען תיקון אפליה פסולה המבחינה בין נשים עניות ובין נשים עשירות, בין נשים שיולדות בבתי חולים ובין נשים שיולדות בלידת בית.

בברכה,

(שם)

רשימת כתובות של השרים-

איילת שקד- 'sar@justice.gov.il'
אורי אריאל-<sarmoag@moag.gov.il>
יריב לוין- 'Sar2@tourism.gov.il
גילה גמליאל- etis@pmo.gov.il
אופיר אקוניס- sar@most.gov.il
מירי רגב- <ministerts@most.gov.il>
זאב אלקין- sar@moia.gov.il
יובל שטייניץ- 'sar@energy.gov.il'
דוד אזולאי- davida@dat.gov.il
משה כחלון- 'sar@mof.gov.il'
אבי גבאי- 'sar@sviva.gov.il'
יעקב ליצמן- <sar.kneset@moh.gov.il>

 

עזרה במימון הגשת עתירה מנהלית

לכל יולדות הבית, משפחותיהן, אנשי מקצועות הלידה ותומכי חפש הבחירה בלידה, שלום!

אנו, מיילדות הבית , פונות אליכן בבקשה דחופה, לעזרה במימון הגשת עתירה מנהלית כנגד משרד הבריאות , בנוגע לסעיף המגביל את עבודת מיילדות הבית, לבית היולדת בלבד. נאסר עלינו, מיילדות הבית, לקבל לידה, בכל מקום אחר מלבד בית היולדת עצמו. על ידי איסור זה משרד הבריאות שולל את חופש הבחירה הבסיסי של אישה לבחור היכן ללדת. משרד הבריאות מנסה לצמצם את אפשרויות הבחירה של יולדות דרך השמת מגבלות מנהליות על עבודת המיילדות, מגבלות הפוגעות בזכויות אדם בסיסיות של הנשים.

מתוך חוזר משרד הבריאות לנוהל לידות בית מ- 24.5.12:  "הגדרת לידת בית- לידה בבית היולדת לאחר תכנון והכנה מראש  ומתוך בחירה של היולדת.  מיילדות מוסמכות ורופאים, מורשים לקבל לידת בית בבית היולדת. חל איסור על הפעלת מקום המיועד לקבל לידות , שאינו מוסד רפואי מורשה."

לצערנו משרד הבריאות החליט לאכוף את הנוהל הזה, על מספר מיילדות, והחל בביצוע הליכים משפטיים על מנת לעצור את עבודתן שאינה בבית היולדת ממש. דרך הגשת עתירה מנהלית, אנו מקוות, לערער על חוקיות סעיף זה, בהנחיות משרד הבריאות.

מדוע להגיש עתירה מנהלית?  חופש הבחירה של אישה לגבי מקום לידתה מעוגן בחוק יסוד : "כבוד האדם וחירותו". בעבודתנו כמיילדות, אנו מבקשות, לממש במלואן את זכויות היולדת. מלבד הפגיעה בזכויות נשים, מגבלה זו פוגעת בחופש העיסוק שלנו. אנחנו פועלות לקראת חופש ליילד בכל מקום האפשרי והרצוי ליולדות. בנוסף, קיימים שיקולים הקשורים לבחירת מקום הלידה כגון תנאים פיזיים ומשפחתיים, המרחק מבית החולים ודרכי גישה שאינם מתאימים ללידה ולכן על ההחלטה לגבי מקום הלידה להיות חלק משקול דעתה המקצועית של המיילדת.

ארגון אמה"י שם לו למטרה לקדם את מיסוד קיומן של  לידות מחוץ לבתי החולים. מטרתנו, שזכויות נשים יקוימו במלואן, כשהן בוחרות ללדת עם מיילדת מחוץ לבית החולים. בעקבות הגשת עתירה זו, יתכן ונוכל להגיע בהמשך לשיפורים נוספים בהנחיות.

לצורך הגשת העתירה המנהלית אנו זקוקות לסכום של  30,000 ₪.

מועד הגשת העתירה הינו בתחילת חודש יוני ועלינו לאסוף סכום זה בזריזות.

נא העבירו את תרומותיכן  באופן הנוח לכן, ראו פרטים למטה.  כל סכום יתקבל בברכה.

 

תודה רבה וברכות לכולם

 

יו"ר  ארגון אמה"י מיכל בונשטיין וכל מיילדות אמה"י- אילנה שמש, רונית קופליס, ליהי לובל, שרה'לה שפס וינקלר, ענת תל אורן, טובה קרני, ברברה בן עמי, מאיה נותקין, תמי דורון,   שני מיכאלי סמואלוב, שיין ברגנר, ג'ויס בטלר, הילרי קירשנבאום, רוזי ארזי,תמי טסלר, עופרית פק, אביבה עידן מינדי לוי

פרטי העברת התרומות-    נא להשאיר כתובת לצורך קבלת חשבונית

העברה בנקאית- אילנה שמש בע"מ – הבנק הבינלאומי , סניף 030 , מספר חשבון-541435                                      כתובת למשלוח המחאות- אילנה שמש , מושב ישרש 53, ד.נ.עמק סורק 76838

(לפקודת אילנה שמש בע"מ)                                                                                                    לתשלום בכרטיס אשראי נא להתקשר ל: אילנה שמש – 052-3388954 , אשר שמש-

052-5411146

 

לשאלות ובירורים: מיכל בונשטיין- michalbon@gmail.com  טל- 0544700178 ,

אילנה שמש – 052-3388954

 

 

הנחיות לאם ולתינוק

בכל בעיה או שאלה יש להתקשר למיילדת 

טפול ומעקב בתינוק

בדיקת רופא ילדים תוך 24 שעות ובהמשך מעקב לאחר 4-3 ימים

נשימה  ללא מאמץ, ללא שימוש בכנפות אף, ללא אנחות.

צבע עור ורוד/אדום.

מעקב אחר צהבת היילוד ע"י המיילדת.

חיוניות בשעות הערנות.

חום החדר בטווח  22 – 32 מעלות. הלבשת התינוק בהתאם.

חום גוף תקין של התינוק בטווח  36-37.8 מעלות.

נשיאה מרובה על הידים, מגע עור לעור הינו צורך בסיסי של התינוק

יש להשכיב את התינוק על הצד או הגב. על הבטן רק בהשגחה מלאה.

טיפול בטבור: לשמור על האזור של חבל הטבור יבש ונקי. ניתן להוריד את הקליפס מהטבור לאחר כ-24 שעות מהלידה ע"י המיילדת. אם יש הילה אדומה בעור הבטן סביב הטבור יש חשד לזיהום, מומלץ בדיקת רופא.

הנקה מספקת. תינוק רגוע יחסית, מתעורר לאכול בין 8 – 12 הנקות ביום, ירידה מתונה במשקל עד 6% ממשקל הלידה . החל מהיום הרביעי ללידה מתחילה עליה במשקל התינוק. 

מעקב אחר הפרשות .– מתן שתן ומקוניום –  מקוניום הקקי הראשון צבעו שחור ובמרקמו דביק  כמו זפת. לאחר מס' יציאות צבע הקקי משתנה לחום ירוק והחל מהיום השלישי רביעי לערך משתנה הצבע לכתום צהוב עם תוכן גרגרי. אצל בנות תיתכן הפרשה מהנתיק רירית ולפעמים אדומה. כמות ההפרשות עוזרת  להעריך שהתינוק מקבל תזונה מספקת.  ב – 24 שעות ראשונות 2 – 3  פיפי ולפחות 1 קקי. ביום השני – 4 – 6  פיפי ו-2  קקי, ביום השלישי – 6  פיפי ו-3 קקי בהמשך לפחות 6 חיתולים פיפי ו – 3 ומעלה קקי. 

בדיקת סקר  PKU בין 36 – 72 שעות לאחר הלידה, ע"י המיילדת.

ויטמין K ניתן בזריקה לשריר מנה אחת סמוך ללידה, או בטיפות בשתיה שלוש מנות. מנה ראשונה סמוך ללידה,  מנה שניה בגיל שבוע ומנה שלישית בגיל חודש.

יולדת

כמות דימום ביממה הראשונה ניתן לצפות להחלפת פד כל שעתיים. יתכן הפרשת קרישי דם במידה מועטה במיוחד בקימה לאחר שכיבה ממושכת. בהמשך הדימום הולך ופוחת. במידה והדימום מתחזק להתיעץ עם המיילדת

טיפול בקרעים או תפרים ע"י שטיפות מרובות של מים פושרים ואחר לייבש. אם יש נפיחות וכאבים ניתן למרוח משחה מתאימה (קומפרי, טראומיל, המטומה, תפר קל, קומפרסים של מגנזיום או חליטות )

כאבים בכיווץ הרחם יכולים להתגבר בזמן הנקה, ניתן לקחת ARNICA 30C .עיסוי רחם, נשימות, רסקיו רמדי, טינקטורה מורן, אקמול/אדוויל

לדווח למיילדת על כאבים ממושכים בבטן תחתונה, או במתן שתן.

 להימנע מהרמת משקל עודף, מנוחה ושתיה רבה. להמעיט בקבלת מבקרים. לישון כאשר התינוק ישן.

יתכן שלא תהיה פעולת מעיים אפילו 5 ימים. לאכול בריא, הרבה סיבים, פירות וירקות. שתיה מרובה

הנקה לפי רצון התינוק, בכל בעיה כגון כאבי פטמות , גודש בשדיים או בעיות אחרות, לא להסס לפנות למיילדת .

 

הורמונים בלידה

הורמונים ולידה – קטע מתוך פרק בספר ''לידה פעילה''

 מאת: ג`אנט בלאסקאס

כל אישה משכילה בימינו יודעת כיצד נשים מתעברות ומכירה את תפקידם של ההורמונים בשלבים השונים של המחזור החודשי. אולם לפני מאה שנה רק נשים מעטות שמעו על ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון. למעשה, הגילויים המדעיים אודות תפקידיהם של ההורמונים במערכת המינית של האישה על שלביה השונים הם חדשים למדי. זאת ועוד: כשמדובר על תפקידם של ההורמונים בתהליך הלידה, מידע זה חדש יחסית אפילו בקרב העוסקים ברפואה.

      הלידה הפעילה היא תהליך פיזיולוגי טבעי שבמסגרתו רצף שלבי הלידה, החל בצירים המקדימים וכלה ביציאת השיליה, מתפתח באופן ספונטני, ללא התערבות חיצונית. אחרי לידה המתנהלת באופן כזה, המחזה השכיח הוא של אם קורנת מאושר המחזיקה בזרועותיה את תינוקה שזה עתה נולד, שגם הוא בדרך כלל עירני, מצבו טוב, והוא מגשש בספונטניות אחר השד של אמו ומתרפק על גופה החם. לידה כזאת מובילה בדרך כלל להנקה מוצלחת ולקשר קרוב ונינוח בין האם לתינוק בשבועות הראשונים. עובדות אלה ידועות לנו זה מכבר. החידוש הוא בהבנתנו הגדלה והולכת את תפקידם המרכזי של האותות ההורמונליים, שבזכותם מתרחשים התהליכים האלה.

     בדרך כלל ההתקשרות הראשונית המוצלחת מובילה לכך שהתינוק מוסיף להתפתח היטב והוא מרוצה מאוד, וגם האם רגועה מבחינה גופנית בשעה שהיא נושאת את תינוקה ומטפלת בו. היא מפתחת רגש אימהי אינסטינקטיבי כלפי התינוק, אשר נמשך אליה משיכה עזה. מיילדות מנוסות הבינו מאז ומעולם שבלידה פיזיולוגית קטנים הסיכונים שיתפתחו סיבוכים, וגדלים הסיכויים לתוצאות חיוביות גם בטווח הארוך. לכן, מיילדת הפועלת בדרך אינטואיטיבית שואפת בדרך כלל לאפשר לתהליך הלידה הטבעי להתפתח כמעט ללא התערבות. במילים אחרות, היא מאפשרת להורמונים של האישה לבצע את המלאכה, בהתאם לכוונותיו של הטבע.

     לכך חתר גם פרדריק לבואייה (Leboyer) כאשר פיתח בשנות השישים של המאה העשרים את הפילוסופיה החלוצית שלו, הידועה בכינויה ´לידה עדינה´ (gentle birth). לבואייה התמקד בשיפור איכותה של חוויית הלידה מבחינתו של התינוק. המסר שלו היה שטיפול רגיש ונטול הפרעות, שמתבצע מתוך כבוד עמוק לתהליך הלידה הטבעי, ותוך הקפדה על אווירה רגועה בזמן הלידה, מסייע לתינוק להיוולד כמעט ללא טראומה. ספרו המפורסם לידה ללא אלימות, והסרט שנעשה לפי ספר זה, היו מקור של השראה לאימהות רבות ברחבי העולם, ועודדו אותן ללדת באופן טבעי, באווירה שקטה ואינטימית. לבואייה ניסה גם להחיות גישה מודעת יותר למקצוע המיילדות, והעלה שאלות מטרידות בסוגיית השימוש המקובל בטכנולוגיות מתקדמות במהלך הלידה בבתי חולים.

     ´התנועה ללידה פעילה´, שקמה בשנות השמונים של המאה העשרים, אימצה וקידמה את הרעיונות האלה, תוך התחשבות לא רק בצרכיו של התינוק אלא גם בצרכיה של האם. החופש שביססה תנועה זו לשנות תנוחות בשעת הלידה, לנוע ולחוש ספונטניות ושחרור מעכבות — חופש שהוא תמצית הלידה הפעילה — עזר לנשים לשוב ולרכוש שליטה בחוויית הלידה. נשים גילו מחדש כיצד להשתמש בכוחות הטבעיים הטמונים בכוח הכבידה, במים, ובנשימה הספונטנית, כדי להקל על מסע הלידה. העצמה זו של האישה, כמשתתפת מודעת ואקטיבית במהלך הלידה שלה, משחררת את הנשים ומאפשרת להן ללדת באופן אינסטינקטיבי. היא גם מאפשרת לנו לצפות במה שקורה כאשר התהליך הפיזיולוגי של הלידה מתפתח באופן ספונטני וטבעי.

     ובכל זאת, עד לאחרונה לא הצליח איש להסביר במונחים מדעיים משכנעים את המתרחש בשעת לידה פיזיולוגית. הרופא המיילד הצרפתי מישל אודן, מייסד ´המרכז לחקר הבריאות בראשית החיים´ בלונדון, שחולל מהפכה בתחום המיילדוּת, הקדיש את עשרים השנים האחרונות לחקר התפקיד המרכזי שממלאים ההורמונים בפיזיולוגיה של הלידה. בספרו החשוב האהבה כמדע, שיצא לאור ב-1999, הוא מציג את תצפיותיו, מחקריו ורעיונותיו החדשניים בנושא זה. בהסתמכו על עבודתם של חוקרים ומדענים בתחומים מגוונים, הוא מציג היפותזה משכנעת ומבוססת, שאותה אתאר להלן, ומן הראוי שרופאים ומיילדות יתוודעו אליה בהקדם האפשרי.

     למרבה הפלא, בכל מהלך התפתחותה של המיילדוּת הרפואית המודרנית מתעלמים אנשי המקצוע באופן כמעט מוחלט מן ההורמונים ומן התפקיד שהם ממלאים בתהליך הפיזיולוגי של הלידה. במסגרות ההכשרה של מיילדוֹת ושל רופאים, או בעת גיבוש נהלים בבתי החולים, אין כמעט כל התייחסות לנושא ההורמונים, וגם לא בעת תכנון סביבת הלידה ברוב בתי החולים המודרניים. בשנים האחרונות, בחלק מבתי החולים אמנם מנסים לעודד נשים לתנועתיות רבה יותר במהלך הלידה, אך עדיין רווחת אי הבנה עצומה בכל הנוגע לצורך להעניק ליולדות סביבה רגישה והולמת באמת, שתסייע לגופן להפריש באופן אופטימלי את הורמוני הלידה. רוב הנשים במדינות המפותחות עדיין יולדות בבתי חולים, בתנאים שמבטיחים, כמעט תמיד, עיכוב וסיבוכים בלידה.  

 הקשר בין ´הורמוני האהבה´ ללידה

 מחקרים רבים מצביעים על כך שתהליך הלידה מעוּרר ומווּסת על ידי פעולת גומלין מורכבת של הורמונים, המיוצרים בגופה של האם ובגופו של התינוק כאחד. הורמונים אלה משדרים אותות כימיים הפועלים כמו מנצח על תזמורת. הם מגרים את פעילות הרחם ומקיימים אותה לאורך הלידה כולה. ראוי לציין שההורמונים השולטים בפעילות הרחם בזמן הלידה הם אותם ההורמונים שמעוררים את התנהגותה האימהית של האישה כלפי התינוק לאחר הלידה, ואשר בזכותם מחפש התינוק באופן אינסטינקטיבי אחר השד והחמימות של גוף אמו דקות ספורות לאחר הלידה.

     מישל אודן מדגיש במיוחד את התפקיד הכפול שממלא בגופנו הורמון האוקסיטוצין, אשר כידוע לכול מגרה את התכווצויות הרחם, אך הידע לגבי השפעותיו על ההתנהגות האנושית אינו רווח כלל. אודן מציין שהורמון האוקסיטוצין מכונה הורמון ´אלטרואיסטי´, מאחר שהוא אחראי לדפוס ההתנהגותי של ההתקשרות. הוא שולח אותנו למחקרים הרבים שפירסמו בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים חוקרים אשר בחנו את ההיבטים ההתנהגותיים הקשורים לאוקסיטוצין.

     הורמון האוקסיטוצין, שחלוצת חקר הפיזיולוגיה של מיניות האישה, ד"ר ניילס ניוטון (Newton), העניקה לו את השם ´הורמון האהבה´, מעורב בכל ההיבטים של מיניות האדם, ובכללם הלידה וההנקה. התברר, לדוגמה, שבעת קיום יחסי מין, ובמיוחד בעת האורגזמה, גברים ונשים כאחד מפרישים רמות גבוהות של אוקסיטוצין המסייע ליצירת רגשות של חיבה והתקשרות ביניהם. בדומה לכך, במהלך הצירים והלידה מציפות את האם ואת התינוק כמויות אדירות של אוקסיטוצין, והן נשארות בגופם גם לאחר הלידה. משום כך הם מוכנים ומזומנים להתאהב זה בזה עם המגע הראשון ביניהם.

     המסר המרכזי של אודן בספרו האהבה כמדע הוא שהאהבה האימהית היא המקור לכל סוגי האהבה שנחווה בחיינו. לדבריו, כשאנחנו חבוקים בזרועות אמנו מיד לאחר הלידה, אנחנו חווים לראשונה את החוויה של להיות אהובים. הולכות ומצטברות ראיות המלמדות ששעת הלידה והשעות הראשונות שאחריה הן פרק זמן קצר אך קריטי, שבמהלכו נוצרת ההתקשרות הראשונית ההדדית בין האם לתינוק, וכי לשעות אלה יכולות להיות השלכות ארוכות טווח בכל הקשור ליכולתנו לאהוב. אודן מביע חשש כי במסגרת ההתייחסות המערבית, הדרכים הרבות שבהן מפריעים דרך שגרה לאם וליילוד בזמן הקריטי הזה, הן בעלות השלכות עמוקות ביותר לגבי האם והתינוק, ובסופו של דבר לגבי כדור הארץ בכללותו. הוא מדגיש גם את החשיבות העליונה של פרטיות האם והתינוק בשעת הלידה ואחריה. פרטיות וסביבת לידה שלווה הכרחיות לדעתו אם רוצים לאפשר לאם לייצר באופן טבעי רמות גבוהות של הורמונים החיוניים הן לצירים יעילים, והן להתנהגויות האחראיות ליצירת קשר ראשוני חזק בין האם לתינוק.

אנחנו חלק ממשפחת היונקים

 כל מי שצפה אי פעם בחתולה, בכלבה, או בכל נקבה אחרת ממשפחת היונקים העומדת להמליט, שם לב בוודאי שהיא בוחרת במקום בטוח ומוגן, שבו תוכל להמליט באין מפריע, רחוקה מעין כול. אחרי ההמלטה היא נחה מספר ימים בנפרד עם גוריה, הנצמדים יומם ולילה לחום גופה ולפטמותיה. התנהגות טיפוסית זו, המוכתבת על ידי ההורמונים, אופיינית לכל נקבות היונקים כאשר מניחים להן לנהוג לפי האינסטינקטים שלהן. היא אופיינית גם לאימהות האנושיות – שכן גם אנחנו, בני האדם, נמנים עם משפחת היונקים, שהמייחד אותה הוא הנקה משעת הלידה ואילך.

     בספרו האהבה כמדע מזכיר לנו אודן שכבר ב-1920 החל המדען הדרום אפריקאי אז´ן מארה (Marais) לחקור את הקשר שבין כאב הלידה לאהבה אימהית. שנים רבות ערך מארה תצפיות בעדר של צבאים, אשר מעולם לא דחו את צאצאיהם. בשלב מסוים הוא ערך ניסוי שבמהלכו נתן לנקבות לשאוף מספר שאיפות של כלורופורם ואֶתֶר בזמן הצירים. כשהן התאוששו מהשפעת החומרים המרדימים סירבו כל הנקבות לקבל את צאצאיהן. ממצאים אלה מעוררים את השאלה אם גם אצלנו, בני האדם, יש קשר בין ההורמונים משככי הכאבים שגוף האם מפריש באופן טבעי, לבין התנהגות האם כלפי התינוק. מחקרים עדכניים מצביעים שייתכן קשר כזה. עלינו גם לשאול את עצמנו אם לביטולו של כאב הלידה כדבר שבשגרה, המתרחש היום בשל ´מגפת´ האפידורל העולמית, ייתכנו השלכות על עתיד התרבות שלנו.

     בנוסף, אודן מספר שכבשים הממליטות תחת השפעת אפידורל אינן יודעות לטפל בטלאים שלהן, כי אינסטינקט האימהוּת שלהן נעלם. במסגרת מחקר חשוב שערך רופא הילדים השוודי לנארט ריגהארד (Righard), הוא צילם סרט וידיאו בשם ´היצמדות בשעת הלידה´, שבו נצפית התנהגותם של תינוקות שזה עתה נולדו. בסרט נראה בבירור כי תינוקות שהונחו על בטן האם מיד לאחר לידה פיזיולוגית זוחלים לאורך גופה ומוצאים ללא עזרה את השד והפטמה. לעומת זאת, תינוקות שאמותיהן קיבלו משככי כאבים בשעת הלידה, אינם מסוגלים למצוא את שד האם בכוחות עצמם, או מתקשים ביניקה.

     ועוד דוגמה: כאשר הזריקו לחולדות שלא הזדווגו מעולם דם שנלקח מחולדות 48 שעות לאחר ההמלטה, החלו החולדות ´הבתולות´ להתנהג לפתע כאימהות. מן ההתנהגות הזאת עולה שבדם החולדות שהמליטו מצויים הורמונים המעוררים התנהגות אימהית.

     כמו כן, נמצא שאם מרחיקים גדי מאמו, לפני שהיא ליקקה וניקתה אותו בלשונה, ומשיבים אותו אליה כעבור שעות ספורות בלבד, היא איננה מסוגלת לטפל בו. לעומת זאת, בניסוי אחר שנערך בכבשים, שבמסגרתו הורחקו הוולדות יומיים או ארבעה ימים לאחר ההמלטה, הכבשים לא התקשו כלל לשוב ולטפל בהם.

     אלה הן רק כמה דוגמאות ממחקרים רבים שנערכו בבעלי חיים ממשפחת היונקים, המצוטטים בספרו של אודן. ממחקרים אלה עולה שבשעות הראשונות שלאחר הלידה נפתח מעין חלון הזדמנויות שהוא משמעותי ביותר ליחסים בין האם לוולד שלה. אם בפרק הזמן הזה מפרידים ביניהם או מפריעים להתפתחות הקשר ביניהם — על ידי התערבות בשעת הלידה או מיד אחריה — הדבר עלול לפגוע במערכת היחסים בין האם לוולד.

     גם כשמדובר באימהות אנושיות, יש לנו יסוד לצפות שנמצא כי אותן התגובות ההורמונליות שולטות בקשר הראשוני המתפתח בין האם לתינוק הרך. עם זאת, בני האדם מתוחכמים ומפותחים יותר מבעלי חיים אחרים, וניחנים ביכולת למשול בהתנהגותם באמצעות כישוריהם המנטליים. ההתנהגות האימהית האנושית כרוכה גם בגורמים מורכבים יותר, ואיננה מוּנעת רק על ידי הורמונים, כמו אצל בעלי החיים. לכן אימהות אנושיות שהופרדו מתינוקן בשעת הלידה מסוגלות בדרך כלל למצוא את הדרך לאימהות מוצלחת, ואישה המודעת לתפקידם של ההורמונים בשעת הלידה אינה צריכה לדאוג כשעליה להיעזר בתרופות או בהתערבות רפואית בשעת הלידה. היא מסוגלת להשתמש בתבונתה כדי למצוא דרכים רבות שיפצו על כל הפרעה שפגעה במגעה הראשון עם תינוקה. הלידה איננה ההזדמנות היחידה לקבל את האותות ההורמונליים המעוררים את ההתנהגות האימהית. עצם החזקת התינוק על הידיים מעוררת את הפרשת הורמוני האימהות. כך גם המגע עם התינוק בשעות הלילה, עיסוי סדיר שלו, שימוש במנשא, ומגע של עור בעור בשעת רחצה, הנקה או האכלה מבקבוק — כאשר אלה נעשים באהבה. נוכל למצוא אינספור ´סיבות´ לחוש אשמה על שאיננו אימהות טובות מספיק — לשם מה להוסיף עוד סיבה?!

     עם זאת, ייתכן מאוד שמישל אודן צודק בטענתו שאנחנו, בני האדם, יכולים ללמוד הרבה על עצמנו מהניסויים שנערכו בבעלי חיים. לדעתו אנחנו משלמים מחיר יקר על כך שבתרבות שלנו הלידה הפכה לתהליך רפואי, מחיר המתבטא למשל בבעיות נפוצות של ירידה בדחף המיני וקשיים בלידה ובהנקה. בספר האהבה כמדע אודן מרחיק לכת וקובע שמחקרים מצביעים על קשר בין מינון משככי הכאבים הניתנים לאימהות בזמן הצירים לבין התמכרות ילדיהן לסמים בהגיעם לגיל ההתבגרות, ועל קשר אפשרי בין התערבות בלידה לגילויי אלימות בהמשך החיים.

     לשמירה על הרצף הפיזיולוגי יש יתרונות עצומים, ויש לנו את כל הסיבות שבעולם לשמור על הרצף הזה ולפעול כמיטב יכולתנו לשינוי סביבת הלידה — כדי שתינוקות רבים יותר ייוולדו בלידה פיזיולוגית, שבה ההפרעה להפרשת הורמוני הלידה היא מינימלית. 

הערה: בטקסט לעיל הושמטו לשם נוחות הערות שוליים המופיעות במקור, הכוללות בין היתר סימוכין של מחקרים. המעוניינים בהערות אלה מוזמנים לעיין בספר. 

 

 

בדיקות סקר של היילוד (PKU)

במשך עשרות שנים מתבצעות בישראל בדיקות סקר בילודים לזיהוי מוקדם של מחלת התת-תריסיות מלידה(Congenital hypothyroidism) ומחלת פנילקטונוריה (PKU) הקלאסית. אבחון מוקדם של היילודים לתת-תריסיות ופנילקטונוריה מאפשר טיפול ומניעת פיגור שכלי.

משרד הבריאות הגדיל את מספר הבדיקות במסגרת תוכנית הסקר ביילודים משתי בדיקות ל – 11 נוספות. אלה מחלות מלידה שחלקן גורמות לפיגור שכלי וחלקן למחלות קשות ואף למוות, וכל זאת באמצעות אותה בדיקת דם פשוטה ושליחתה למעבדה לבדיקות סקר ביילודים בבית החולים שיבא.

רקע היסטורי      

כאמור במשך עשרות שנים מתבצעות בישראל בדיקות סקר בילודים לזיהוי מוקדם של תת-תריסיות מלידה ופנילקטונוריה. משרד הבריאות בישראל ייסד בשנת 1963 בעקבות מדינות רבות בעולם מערכת סקר ביילודים המחייבת את כל בתי החולים ליטול דגימת דם מיילודים ולשלוח אותה לבדיקה למכון לכימיה פתולוגית בבית חולים "שיבא". תוכנית סקר ביילודים הוכנסה בקרב האוכלוסייה הערבית ביהודה ובשומרון ב-1987 ובחבל עזה במהלך 1988 תוך אספקת מזון תרופתי חינם.

בעת החדשה ועדת מומחים המליצה למשרד הבריאות על הרחבה הדרגתית של התוכנית הקיימת, בהתאם לשכיחות המחלות באוכלוסייה בישראל. במקביל, הודות לתרומה שניתנה למרכז הרפואי ע"ש שיבא, חודשה המעבדה המבצעת את בדיקות הסקר והיא צוידה במכשירי Tandem MS המתאימים להרחבת בדיקות הסקר בילודים.

החל מדצמבר 2007 נבדק כל ילוד, במסגרת פיילוט, גם עבור שגשוג מלידה של יותרת הכליה. במהלך השנה הראשונה לפיילוט אותרו 7 ילודים עם המחלה. החל מחודש מאי 2008 הורחב הפיילוט למחלות נוספות. ובתאריך 20/4/2009 משרד הבריאות הורה בחוזר מיוחד לבתי החולים בישראל לבצע לכל יילוד דיגום דם לאיתור 11 הפרעות גנטיות מלידה, ולשלוח את כרטיסי הבדיקה למעבדה לבדיקות סקר ביילודים בבית חולים שיבא.  ההנחיות ניתנו גם לכל רופא או אחות מיילדת הנוכחים בלידת בית מתוכננת.

נכון להיום ועדת מומחים המליצה רק על 11 בדיקות, וכנראה שבהמשך היא תמליץ מעת לעת על הכללת בדיקות נוספות בתוכנית הסקר. סוללת הבדיקות הנחשבת כסטנדרט הורחבה לאחרונה בארצות הברית והיא כוללת 29 הפרעות גנטיות שונות ויש כאלה שאף מציעים לערוך בדיקות ללמעלה מ-50 הפרעות שונות.

חשיבות מערכת בדיקות הסקר ביילודים

בדיקת סקר רפואית מהווה אחד מעקרונות היסוד ברפואה מונעת. גילוי מוקדם, אבחנה וטיפול יכולים להיטיב באופן מהותי את מצב בריאותם של תינוקות הלוקים במחלות הנבדקות ולמנוע נזק בלתי הפיך. ביצוע הסקר ביילודים מאפשר מתן אבחנה, במרבית המקרים, עוד לפני הופעת התסמינים הקליניים והנזקים למערכות הגוף השונות. אם כי, בדיקות סקר מטבען אינן אבחנתיות במובן הרגיל (הן מהוות אידנקטורים לעתיד לקרות), ולכן תוצאת בדיקת סקר תקינה אינה שוללת לחלוטין קיומה של מחלה או אי-הופעתה. ובכל מקרה של היסטוריה משפחתית או תסמינים קליניים הרופא חייב לבצע את הבדיקות הרלוונטיות ללא תלות בבדיקת הסקר.

לצורך אבחנה (אישור או שלילת תוצאת הסקר) ותחילת הטיפול בילוד, מופנית המשפחה לאחד מבתי החולים המהווים חלק מתוכנית הסקר. המשך המעקב מתבצע במסגרת הקופה המבטחת את היילוד, זאת פרט לחולי פנילקטונוריה, הנמצאים במעקב המרפאה הארצית.

תוצאות הבדיקות ליילוד מגיל 14 יום ועד שנתיים שתוצאות הבדיקות שלו היו טובות ניתן למצוא באתר של המחלקה לגנטיקה קהילתית.

ההפרעות הנבדקות

1. פנילקטונוריה

ראה מאמר נרחב על פנילקטונוריה.

2. תת-תריסיות מלידה

ראה מאמר נרחב על תת-תריסיות מלידה.

3. שגשוג מלידה של יותרת הכליה (Congenital adrenal hyperplasia)

שגשוג מלידה של יותרת הכליה סיבתה בחסר באנזים 21-הידרוקסילז בבלוטת יותרת הכליה ועל כן היא מכונה גם 21-hydroxylase deficiency. חסר באנזים זה מונע יצירת קורטיזול. לחסר בקורטיזול מגיבה בלוטת יותרת המוח בהפרשה מוגברת של ההורמון ACTH שהוא עצמו גורם לייצור יתר של הורמוני המין (האנדרוגנים). בבנות נגרם שינוי במראה איבר המין, עד כדי קושי לקבוע את מין הילוד (Aambiguous genitalia). בצורתה המולדת החמורה של המחלה נפגמת גם הפרשת המינרלוקורטיקואידים וכתוצאה מכך נגרמים איבוד מלחים בשתן, ירידה בריכוז הנתרן בנוזל הדם ועלייה בריכוז האשלגן וחמצת בדם. השינויים בריכוז האלקטרוליטים יכולים לגרום להתייבשות, להפרעות בקצב הלב ולמוות פתאומי כבר בשבועות הראשונים לחיים. הטיפול העיקרי בחולים כולל מתן קורטיזון מינרלוקורטיקואידים ומעקב צמוד בעיקר בזמן התקפים.

4. מחלת סירופ מייפל  (Maple Syrup Urine Disease MSUD)

מחלה תורשתית קשה שסימניה הם הידרדרות נוירולוגית בסביבות גיל שבוע, חמצת מטבולית ושתן בעל ריח דומה לסירופ מייפל. ללא טיפול, מחלה זו יכולה לגרום למוות בגיל מוקדם. המחלה אובחנה בישראל באשכנזים, בחולים בגליל (מוסלמים ודרוזים) ובשבט בדואי בנגב.

במחלה זו יש חסר באנזים BCKAD המפרק שלוש חומצות האמינו המסועפות ואלין, לאוצין ואיזולאוצין. הקו-פקטור של אנזים זה הוא ויטמין B1 (תיאמין). כתוצאה מהחסר וההפרעה בפעילות הביוכימית, מצטברים בדם האלפא קטונים של החומצות הללו אשר מופרשים בשתן. הצטברות חומצות האמינו והקטונים בדם מוביל לאנצפלופתיה וניוון מערכת העצבים ואף למוות.

הטיפול הדחוף כולל הרחקת חומצות האמינו מהדם, לרוב בעזרת דיאליזה. הטיפול לטווח ארוך מבוסס על דיאטה דלה בחומצות האמינו המסועפות ומעקב אחר רמותיהן בדם.  הטיפול חייב להתחיל לא יאוחר מ-14 יום מהלידה תוך הקפדה דקדקנית על תזונה דלה בחומצות אמינו ואלין, לאוצין ואיזולאוצין. טיפול מונע ותזונה נכונה מונע סיבוכים ואף התפתחות שכלית נורמלית.

5. הומוציסטינוריה (Homocystinuria)

הומוציסטינוריה, יתר הומוציסטין בדם, הינה מחלה תורשתית אוטוזומלית רצסיבית. היא מאופיינת לעתים בפיגור שכלי, הינתקות של העדשה בעין, אוסטיאופורוזיס, עיוותים בשלד, ותופעות של יתר קרישה. הומוציסטאין הוא תוצר חילוף החמרים של החומצה האמינית מתיונין. יתר הומוציסטאין הינו לרוב הפרעה בפירוק חומצת האמינו מתיונין ובמרבית המקרים סיבת המחלה היא חסר באנזים Cystathionine synthase.

הטיפול כולל דיאטה דלת מתיונין. חלק מהחולים מגיבים למתן ויטמין B6 (שהינו קופקטור לאנזים). טיפול חדש הניתן מזה מספר שנים הוא מתן Betaine. מטרת הטיפול הינה להוריד את רמת ההומוציסטאין בפלזמה לפחות מ-30 מיקרומול לליטר.

6. טירוזינמיה מסוג 1 (Tyrosinaemia Type 1)

טירוזינמיה מסוג 1 (Hepatorenal tyrosinemia), יתר טירוזין, הינה מחלה תורשתית אוטוזומלית רצסיבית. היא מתבטאת בחצי השנה הראשונה לחיים כהפרעה בגדילה (FTT), אי-שקט, אי-ספיקת כבד, ביחד עם הפרעה כלייתית, ובלי טיפול היא גורמת למוות. סיבוכי המחלה כאשר אינה מטופלת, הינם גידול ממאיר של הכבד ואי-ספיקת כליות עד לסכנת מוות.

עד שנות התשעים, היה הטיפול דיאטה דלת טירוזין והשתלת כבד. מאז, כל חולה המאובחן כסובל מבעיה זו מקבל את התרופה NTBC, שהינה מעכבת של האנזים p-hydroxyphenylpyruvate dioxidase וכך נמנעת ההצטברות של המטבוליטים הרעילים (succinylacetone). הפרוגנוזה השתפרה בעקבות מתן ה-NTBC אך נדרש עוד זמן ללמוד את הפרוגנוזה ארוכת-הטווח.

7. מתילמלוניק אצידמיה (Methylmalonic Acidaemia)

קבוצת מחלות שסיבתם היא הצטברות מתילמלוניק ותוצריו בנוזלי הגוף. מחלה זו מאופיינת בפיגור שכלי, בהפרעות תנועה אקסטרה-פירימידליות ובאוסטראופרוזיס, והיא נעה בין חולי קשה לבין מצב ללא תסמינים. המחלה אובחנה בחולים מהמגזר הערבי ובכורדים ועיראקים במגזר היהודי.

8. יתר חומצה פרופיונית (Propionic Acidaemia)

במחלת יתר חומתה פרופיונית מרבית החולים מפתחים תסמינים בשבועות הראשונים לחייהם. תסמינים אלה כוללים חוסר תיאבון, הקאות, היפוטוניה, עייפות, התייבשות וסימנים קליניים של קטואצידוזיס קשה. אצל כשליש מהחולים יש גם פרכוסים. ללא טיפול יופיעו פיגור שכלי קשה, דיסטוניה והפרעות תנועה קשות. הדיאגנוזה נעשית על-ידי בדיקת הימצאות חומצות אורגניות בשתן. חלק מהחולים מגיבים לביוטין ושאר הטיפול דומה למתילמלוניק אצידמיה.

9. יתר חומצה גלוטרית (Glutaric Aciduria Type 1)

יתר חומצה גלוטרית היא מחלה תורשתית סיבתה הצטברות חומצה גלוטרית. חומצה גלוטרית מהווה שלב ביניים משותף בתהליך פירוק החומצות האמיניות ליזין, הידרוקסיליזין וטריפטופן. לרוב, אין תסמינים בתקופת הילדות ובגיל מספר חודשים חלה הידרדרות נוירולוגית הכוללת היפוטוניה, חוסר שליטה על הראש, כוריואתטוזיס, התכווצויות, ריגידיות ודיסטוניה. לרוב יש תמונה של אטרופיה פרונטו-טמפורלית שקל לזהותה בהדמיה. הטיפול מורכב ממתן קרניטין, מלווה בדיאטה דלת ליזין וטריפטופן, כאשר יש צורך להיזהר לא להגיע לחוסר בטריפטופן. הפרוגנוזה טובה במקרה של גילוי מוקדם לפני אירוע משברי (לרוב גיל 6 עד 18 חודש).

10. חסר באנזים  MCAD

Medium-chain acyl-CoA dehydrogenase deficiency

כשהגלוקוז מדלדל, בגלל צום או פעילות גופנית, הגוף מפרק חומצות שומן כמקור אנרגיה חלופי. חסר באנזים MCAD היא מחלה שבה הגוף אינו מסוגל לפרק חומצות שומן כשהגלוקוז מתדלדל.  בדרך כלל, ילדים עם חסר באנזים MCAD חולים לראשונה בגילאים שבין חודשיים לשנתיים. היו מקרים של חולים שחלו מוקדם יותר ואף כאלה שחלו לראשונה בגיל שש שנים. יש לדאוג לילדים אלה בעיקר כאשר הם מקיאים, משלשלים, ישנוניים מאוד או כשקשה להעיר אותם, כשהם סובלים מפרכוסים או כשיש להם קשיי נשימה. לעתים יפסיק ילד הסובל מההפרעה לנשום, יסבול מפרכוסים או שלבו יפסיק לפעום. כמו כן, עלול ילד כזה למות בשינה (מוות בעריסה).

ללא סקר יילודים, כחמישית מהילדים המפתחים סימני מחלה היו מתים כבר בהתפרצות הראשונה, עוד לפני שהם מאובחנים במחלה. הטיפול העיקרי הוא מניעת צום הנמשך יותר מעשר או שתים-עשרה שעות ברציפות. מומלץ, שילדים הסובלים מההפרעה ימשיכו לקבל ארוחת לילה בשעה מאוחרת עד גיל שנה ובכל מקרה יש למנוע מצב של צום העולה על עשר שעות.

11. חסר באנזים  VLCAD

Very-long-chain acyl-CoA dehydrogenase deficiency

הפרעה זו דומה למחלה הקודמת ברשימה, אך היא נוטה להתפרץ בגיל צעיר יותר ומלווה בחולשת שרירים כרונית, אפיזודות של כאבי שרירים, מוות פתאומי. הטיפול מניעת צום מעל עשר שעות רצופות.

http://www.health.gov.il/Subjects/Genetics/newborn_neonatal_screening/Pages/disease_testing.aspx

 

הפרדת חבל טבור

ניתוק אופטימלי של חבל טבור

כשהתינוק נולד, מתחיל לנשום, מתחיל לינוק, מוצא שאת כל צרכיו מספקת אימו -התלות שלו בשליה נפסקת באופן הדרגתי.

רוב הדם מהשליה עובר לתינוק בדקות הראשונות אחרי הלידה, זרימת הדם נפסקת לחלוטין בתוך שעה מהלידה, וחבל הטבור שעד עכשיו היה מוצק, שמנמן וכחול נעשה דק, לבן וחסר חיוניות.

הגישה המיילדותית של ניתוק מיידי של חבל הטבור השתנתה עם ההבנה שהדם החוזר מהשליה אל  התינוק נחוץ לו מאד. זה עוד 30% מכמות הדם שבגופועוד כדוריות דם אדומות שבהן עוד ברזל ועוד המוגלובין לשאת יותר חמצןעוד תאי דם לבנים המגנים על גופו מפני זיהומים

צילום ליהי לובלצילום ליהי לובל

 

פני סימקין בסרטון המדגים את התועלת בניתוק מאוחר של חבל הטבור

Dr. Nicholas Fogelson cord clamping – 4 videos.

His website is academicobgyn.com

הרצאה ב"TED" על חשיבות זמן הניתוק האופטימלי של חבל הטבור Transitioning from Immediate Cord Clamping to Optimal Cord Clamping

https://www.youtube.com/watch?v=Cw53X98EvLQ

 

ויטאמין K

מידע עדכני על הצורך במתן ויטאמין K

 ויטמין K הוא אחד מהמרכיבים בתהליך קרישת הדם.

המלצת משרד הבריאות היא מתן זריקה לשריר הירך 1 מ"ג מיד לאחר הלידה.

ע"פ המלצת היצרן, וכפי שמקובל באירופה, אפשר לתת  2 מ"ג דרך הפה בשלוש מנות – לאחר הלידה, בגיל שבוע ובגיל חודש.

מטרת המתן היא להמנע מהתפתחות מחלת הדימומים של הילוד, שמתפתחת בעקבות חסר ויטמין K.

הדאגה העיקרית היא מניעה של הדימום המאוחר שזו מחלה נדירה יותר אך חמורה וקשורה לילודים הניזונים מהנקה בלבד.

ריכוז ויטמין K בפורמולות או בחלב פרה גדול יותר באופן משמעותי מאשר בחלב אם.

המחלה מופיעה בערך ב-1 ל-10000 ילודים. מחצית  מהילודים האלה יסבלו מהפרעה זו אחרי השבוע הראשון של החיים, רובם ימותו או יסבלו מנזק מוחי משמעותי עקב דימום תוך מוחי.

הדימום המוקדם אופייני לגורמי סיכון מסוימים כמו: אמהות שבמהלך ההריון קבלו תרופות אנטיקונבולסיביות לטיפול באפילפסיה.

הדימום המאוחר יותר שכיח בתינוקות שנולדו פגים או בלידות טראומטיות כמו לידת עכוז ולידה מכשירנית. או תינוקות שיש להם מחלת כבד ובעיות ספיגה.

תינוקות המראים סימנים של דימומים קטנים מהעור אף או פה יתכן שאלו סימנים המעידים על דימום משמעותי שיופיע שבועות אחרי.

 נשאלת השאלה למה לא לתת ויטמין K רק לתינוקות בסיכון ?

כשליש מהמקרים יהיו ללא גורמי סיכון מקדימים. קימת הערכה שאם ניתן ויטמין K רק לתינוקות בסיכון מתוך 800000 לידות בשנה באנגליה 60-80 יסבלו מדימום, 15-20 יסבלו מדימום תוך מוחי, 4-6 ימותו מדימום תוך מוחי, 10-20 יסבלו מנזק מוחי עקב הדימום.

מ-1960 השתמשו בוויטמין K באנגליה, אירופה וארה"ב במתן זריקה תוך שרירית פעם אחת לאחר הלידה. זה זול ואפקטיבי ולא דווח על כישלון בטיפול, גם לתינוקות עם מחלת כבד שהם בסיכון הגבוה ביותר.

ב1990 פורסמו 2 עבודות שמצאו קשר בין ויטמין K בזריקה ללויקמיה בילדות. בעבודות הללו סקרו ילדים עם לויקמיה ובדקו כמה מהם קבלו ויטמיןK בזריקה והשוו לילדים ללא לויקמיה. נמצא סיכון מוגבר -RR 1.8.

לאחר העבודות הללו נעשו עוד כמה עבודות כדי לבדוק אם אכן זהו סיכון אמיתי או מקריות ולא נמצאו הוכחות שתמכו בעבודות הנ"ל.

נעשה מחקר בדנמרק שבדק את כל הילודים שנולדו בתקופה של 40 שנה מ-1945 והשוו את שיעורי הלויקמיה בין אלה שקבלו ויטמין K בזריקה או  בשתייה וכאלה שלא קבלו כלל ולא מצאו הבדלים.

המדיניות הלאומית בגרמניה ואוסטרליה השתנתה למתן ויטמין K בשתייה כלומר מתן בעת הלידה, 7 ימים לאחר הלידה ו28 יום לאחר הלידה.

לאחר השינוי במדיניות נקבע שאם האם מאכילה את התינוק בפורמולה המנה האחרונה של ויטמין K אינה הכרחית כי ויטמין Kמוסף לפורמולות.

 ב 1950 לפני שניתן ויטמין K כמניעה, שיעור המחלה היה 4 ל-1000 לידות, כשהרוב היה דימום קלסי של הילוד הקורה בעשרת הימים הראשונים לחיים.

כנראה שהשיעור היה גבוה עקב לידות טראומטיות וכן דחית ההנקה לא אפשרה לתינוקות לקבל כולסטרום המכיל כמות רבה יחסית של ויטמין K.

 Hemorrhagic Classic Disease

מאופיינת ע"י דימום מחבל הטבור מעיים או לתוך העור. וזה ניתן למניעה באופן טוטלי ע"י מנה בודדת של ויטמין K בלידה.

 המחלה המאוחרת מופיעה בגיל 2-12 שבועות והיא לעיתים קרובות פטאלית וקשורה בתחלואה חמורה עקב דימום תוך מוחי.

ב-40%-60% מהמקרים יש בעיה נוספת כמו מחלת כבד או בעיית ספיגה התורמות למחסור בוויטמין K .

השיעור של המחלה המאוחרת הוא 1 ל-17000 ילודים ללא מניעה.

1 ל-25000 עד 1 ל-70000 בילודים שקבלו מנה אחת בלידה בשתייה.

1 ל-400000 בילודים שקבלו מנה אחת בזריקה.

למרות שמתן בזריקה זו המניעה הכי אפקטיבית  זו עדין פעולה פולשנית ומכאיבה. ומאחר ועדין קיים דיון לגבי הקשר עם לויקמיה ולמרות שעדין לא הגיעו למסקנות סופיות, ההוכחות עד כה לא מצאו קשר.

אותם שיעורים של המחלה המוקדמת והמאוחרת יכולים להיות מושגים ע"י מתן בשתייה בכמה מנות וחשוב לוודא את ההיענות של ההורים להשלים את הקורס.

 

 

נשאות לחידק GBS

מה זה GBS Group B Streptococcus  ?

— הינו חיידק המצוי במערכות המין, שתן, עיכול ונשימה. כשליש מכל המבוגרים נשאי GBS במעיים וכן אחת מתוך ארבע נשים היא נשאית בנרתיק. לרוב אין כל סימפטומים לנשאים, למרות זאת בתקופת ההריון, לידה, ומשכב הלידה, חיידקי  GBS עלולים לגרום לבעיות רציניות לאם ולתינוק.

מה הן התופעות השליליות?

בתקופת ההריון לנשים הנשאיות של GBS יש שכיחות יתר של זיהומים בדרכי השתן, ירידת מים מוקדמת ודלקת בקרומי שק מי השפיר. למרות שניתן לטפל בזיהומים בדרכי השתן על ידי מתן אנטיביוטיקה או טיפולים אלטרנטיביים, זיהום בשק מי השפיר או ירידת מים מוקדמת עלולים לגרום ללידת פג או מות עובר.

למרות שזיהום הילוד על ידי חיידקי GBS קורה רק ב0.18% (1.8/1000 לידות)  GBSהינו הגורם השכיח ביותר לאלך דם, דלקת ריאות ודלקת קרום המוח אצל הילוד. שיעור הזיהום עולה ל0.5% (5/1000 לידות) לילודים הנולדים לאמהות הידועות כנשאיות GBS ללא סימפטומים, ועד ל-4% (40/1000 לידות) לאמהות נשאיות GBS עם סימפטומים.

רוב מקרי זיהומי GBS אצל הילוד (75%) מתרחשים במשך השבוע הראשון לחיים (התחלה מוקדמת). במרבית מקרים אלו המחלה מתגלה כבר בשעות הראשונות לאחר הלידה ונגרמת כתוצאה של הדבקת הילוד מאימו הנשאית GBS בנרתיקה. אצל 25% הנותרים המחלה מתפתחת לאחר השבוע הראשון (התחלה מאוחרת) ולעיתים קרובות גורמת לדלקת קרום המוח, רק כמחצית המקרים המתגלים בתקופה המאוחרת נגרמים עקב חשיפת הילוד לאם הנשאית, במחצית השנייה מקור הזיהום אינו ידוע. שיעור תמותת ילודים בGBS נע בין 5-20% ואצל אלו ששורדים, בעיקר אלו עם דלקת קרום המוח, יתכנו בעיות בריאות בהמשך כמו חירשות, פגיעה בראיה, לקויות למידה.

נשאות GBS גם סובלות משיעור גבוה יותר של דלקות ברחם ואלך דם לאחר הלידה.

איך אני יודעת שאני נשאית—?

אם סבלת בעבר מזיהום GBS בשתן או כעת יש תוצאת תרבית שתן חיובית לGBS או נולד לך בעבר תינוק חולה בGBS, את נחשבת כנשאית GBS. בנוסף, תוצאה חיובית לGBS של משטח וגינאלי בין שבוע 35-37 להריון מעיד על נשאות.

הסיכוי להדבקת הילוד עולה עם:

  1. קיימת נוכחות חיידקי GBS גם בשתן.
  2. הופעת חום בזמן הלידה.
  3. ירידת מים יותר מ 18 שעות.
  4. ירידת מים או לידה לפני שבוע 37.

מה ניתן לעשות?

מחקרים מראים שמתן אנטיביוטיקה דרך הפה לנשאיות GBS אינו מונע חזרת הזיהום לאחר גמר הטיפול ואינו יעיל במניעת הדבקת היילוד. כיום ההמלצה היא מתן אנטיביוטיקה בזמן הלידה כמו פנצילין, אריטרומיצין, קלינדמיצין תוך וורידית טיפול יעיל אך גם לא במאה אחוז. אנטיביוטיקה עלולה גם להוות סכנה לאם ולילוד, בעיקר אם יש לאם רגישות, זו יכולה לסכן את חייה אם מתפתחת תגובה אלרגית חריפה. לכן, כל החלטה על קבלת אנטיביוטיקה בזמן הלידה חייבת לקחת בחשבון את גורמי הסיכון מול הסכנה הנמוכה של הדבקת הילוד (כ-0.5%). 10% (100/1000)מאנשים יכולים לסבול מתגובה אלרגית קלה כמו פריחה,  ל 0.01% (1/10,000) יש תגובה רצינית יותר, ול 0.001% (1/100,000) יש תמותה עקב תגובה אלרגית חמורה (שוק אנאפלקטי).  

 גם היילוד יכול לסבול מתגובה אלרגית למרות שאימו אינה סובלת מרגישות יתר.

מתן אנטיביוטיקה גם גורם להתפתחות זנים עמידים, דבר המאיים על יעילותו העתידית של אנטיביוטיקה בעולם. מחקר עדכני גם מראה כי תינוקות החשופים לאנטיביוטיקה, נדבקים יותר לזיהומים של חיידקי קולי שהם גורם שכיח לחולי ילדים.   מחקר חדש משנת 2006 שנעשה בקנדה ובפולין מראה קשר ישיר בין התפתחות מחלת האסטמה אצל ילדים לבין מתן אנטיביוטיקה לאמהותיהם בזמן השליש השני או שלישי של ההריון או בשנה הראשונה לחייהם.

איזה אופציות נוספות יש לי?

יש טיפולים אלטרנטיביים כמו: שום, שמן עץ התה, אכניציה וצמחי מרפא אחרים והומיאופתיה, אך אין כל מחקר המוכיח את יעילותם בכלל.

יש מחקר עולמי מצומצם המראה ששימוש בשטיפות או ג'ל של כלורהקסדין הינו יעיל כמו אנטיביוטיקה  נגד חיידקי  GBS  ויכול למנוע הדבקת היילוד. תגובות רגישות לזה נדירות ולרוב קל, ותגובות אלרגיות קשות נדירות מאוד ולא ידוע על תופעות שליליות לילוד.

מאמר נוסף לקריאה

http://evidencebasedbirth.com/groupbstrep/

בריטניה ממליצה לנשים ללדת בבית

כעת זה רשמי: בריטניה ממליצה לנשים ללדת בבית. מדוע ישראל לא?

פורסם בעיתון הארץ / אומי לייסנר 21/12/14

תקנות חדשות בבריטניה ממליצות לנשים בהריון בסיכון נמוך ללדת בבית או במרכזי לידה מכיוון שעצם האשפוז בבית החולים מעלה את הסיכון לסיבוכים וזיהומים. הממצאים שעליהם הן מתבססות תקפים גם לישראל – אז מדוע היא לא נוקטת צעד דומה? קריאה לשינוי בתקופת בחירות

http://www.nice.org.uk/guidance/cg190/chapter/key-priorities-for-implementation

בצעד תקדימי הכריז בתחילת החודש שירות הבריאות הלאומי של בריטניה (National Institute for Health and Care Excellence – NICE) כי לנשים בהריון בסיכון נמוך מאוד – כ-45% מכלל היולדות במדינה – בטוח יותר ללדת בבית או במרכזי לידה שמנהלות מיילדות מאשר בבית חולים. ההנחיות החדשות עשויות להוביל לשינוי קיצוני ולהרחיק את היולדות מבתי החולים. לפי הנאמר, נכון לעכשיו תשעה מתוך עשרה יילודים באנגליה ובוויילס נולדים בבתי חולים והטיפול בהם נתון לאחריותם של רופאים ורק שני אחוזים נולדים בבית.

ההנחיות החדשות הן תולדה של קבוצת עבודה בין-תחומית שהקים NICE, שכללה גם נשים יולדות. הן מתבססות בין השאר על מחקר בשם Birthplace in England Research Programme משנת 2011 שמימנה ממשלת אנגליה וניהלו חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד ופורסם בין השאר בכתב העת BMJ. החוקרים מצאו שאצל נשים בלידה שאינה ראשונה עצם האשפוז מעלה את הסיכון שהלידה תסתיים בסיבוכים כגון: חתך חיץ (56 נשים ל-1,000 בבית החולים לעומת 15 בבית), ניתוח קיסרי (35 נשים ל-1,000 בבית החולים לעומת 7 בבית), לידה מכשירנית (38 נשים לעומת 9) ועירוי דם (8 לעומת 4). בנוסף, עולה הסיכוי שהיולדת תקבל זריקה אפידוראלית (121 נשים לעומת 28), אשר אמנם משככת את כאבי הלידה אך בה בעת מעלה את הסיכון ללידה ממושכת ולסיבוכים בעקבותיה. נתוני ההתערבויות הרפואיות במרכזי הלידה נמצאים בתווך, בין הלידה בבית לבין הלידה בבית החולים. במרכז עצמאי נמצאה רמת התערבות פחותה מאשר במרכז שצמוד לבית חולים.

מסקנות דומות הופיעו בדו"ח מטעם – The Cochrane Collaboration ארגון בינלאומי שמוציא לאור סקירות סיסטמתיות של מחקרים השוואתיים – שפורסם לפני כשנה. לפיו, נגישות מרובה לטכנולוגיה רפואית במחלקות יולדות מסורתיות מביאה לידי התערבות יתר בלידה. באשר להשוואת מידת הבטיחות של לידת בית מתוכננת לעומת לידה באשפוז, העדיפו מחברי הדו"ח להימנע מקביעת מסקנות נחרצות וזאת עקב מיעוט המחקרים הרנדומליים בתחום. יחד עם זאת, על סמך המחקרים שהיו בידיהם, הם ציינו ששני אופני הלידה בטוחים באותה מידה, רק שלידה בבית חולים טומנת בחובה יותר התערבויות רפואיות כאמור. מבחינה זו, נראה כי ההנחיות הבריטיות החדשות הלכו צעד אחד קדימה, וזאת בין השאר על סמך ממצאי החוקרים מאוקספורד שלפיהם הסיכון למוות של היילוד או לסיבוכים אצלו זהה בכל המסגרות שנבדקו (בית, בית חולים ומרכזי לידה משני הסוגים). זאת עם חריג אחד: בלידה ראשונה, לידה בבית העלתה את הסיכון לסיבוכים חמורים (כגון תסמונת שאיפת מקוניום, שברים ומוות בשבוע הראשון) ב-0.4% ביחס לבתי חולים ומרכזי לידה.

על רקע הממצאים האלה, נקבע בהנחיות שלנשים שילדו בעבר יש לייעץ כי לידה בבית או במרכז לידה עשויה להיות עדיפה על לידה בבית חולים. זאת כאמור כיוון ששיעור ההתערבויות הרפואיות גבוה יותר בבית החולים ואין הבדל בין תוצאות הלידה עבור היילוד. בתוך כך, יש להסביר לנשים שהסיכוי ללידה וגינלית ספונטנית גבוה יותר בבית או במרכז לידה עצמאי. לנשים שיולדות בפעם הראשונה, יש לייעץ לתכנן ללדת במרכז לידה (עצמאי או צמוד בית חולים) מאותן סיבות וכן להסביר שאם הן בוחרות בלידת בית, קיים סיכון גבוה במעט לסיבוך רפואי חמור ליילוד. לנשים המוגדרות כבעלות הריון בסיכון מוגבר לאם או ליילוד, יש להסביר שהטיפול שיינתן להן בבית החולים עשוי להפחית את הסיכונים. יחד עם זאת, מודגש לאורך ההנחיות שנשים חופשיות לבחור את מקום הלידה הנוח להן ביותר ועל ספקי שירותי הבריאות לוודא שכל האפשרויות פתוחות בפניהן.

עוד כלולות בהנחיות הוראות כלליות לניהול לידה, גם בתוך בתי החולים, כגון מיילדת לכל יולדת והצורך להתמקד בטיפול באשה ולא בתרשים מוניטור הלב העוברי. חיבור האשה למוניטור העוברי הוא אחד הגורמים המרתקים את האשה למיטה ומגבילים את תנועתיותה הנחוצה מאוד להתברגות תקינה של ראש העובר בתעלת הלידה. על כן, בהקשר זה נאמר גם שאין לבצע ניטור עוברי ממושך אלא במצבי סיכון מוגדרים מראש, ואין לבצעו כחלק מן ההערכה הראשונית של יולדת בסיכון נמוך שנמצאת בלידה פעילה, אין לקבל החלטות בדבר הטיפול ביולדת על בסיס ניטור עוברי בלבד ויש להתמקד בה במקום בטכנולוגיה.

עד כה הרופאים הבריטים לא הביעו זעם על ההנחיות החדשות. "אם היינו עושים את זה לפני 20 שנים היתה מהפכה", צוטט בניו יורק טיימס ד"ר מארק בייקר, מנהל פרקטיקה ב-NICE, אבל כעת "האסימון נפל. אנחנו כבר ניצחנו בוויכוח". ייתכן כי מאחורי ההנחיות הללו עומדים גם שיקולים כלכליים של המדינה. באנגליה לידה בבית חולים עולה כ- 1,600 פאונד למערכת הבריאות של המדינה, לידה במרכז לידה (הצמוד לבית החולים) כ-1,460 פאונד (מעט פחות ממרכז לידה עצמאי) ולידה בבית עולה כ-1,060 פאונד. במלים אחרות, התרבות הלידות מחוץ לבתי החולים תחסוך כסף רב לקופה הציבורית הבריטית. על רקע החשבון הפשוט הזה נשאלת השאלה: מדוע בישראל מסרבת המדינה לממן לידות בית גם כאשר הן נעשות בהתאם להנחיות משרד הבריאות ומנוהלות על ידי מיילדות מוסמכות? הרי ככלל עלותן נמוכה משמעותית מן הלידות שנעשות באשפוז. שאלה זו מתווספת לשאלות רבות נוספות, כגון מדוע בישראל אין אפשרות חוקית להקים מרכזי לידה עצמאיים בניהול מיילדות? ומדוע כל כך הרבה נשים בריאות בישראל יוצאות מהלידה בבית החולים עם נזקים גופניים או נפשיים הנגרמים ממפלי התערבויות רפואיות? התערבויות אלו יכלו ברובן הגדול להימנע עם מיילדת אחת לכל יולדת, כלל שיכול להיות מיושם ביתר קלות בבית או במרכז לידה. ומדוע מעולם לא מימנה ממשלת ישראל בדומה לבריטניה מחקר ולא הקימה ועדה ציבורית על מנת לבדוק מה טובתן של היולדות בארץ, לא כל שכן רצונן? לשאלות רבות אלה, תשובה אחת עיקרית. עם קום המדינה, הצליחו רופאים מבתי חולים לגרום למדינה להעניק להם מונופול על הטיפול ביולדות. על פי חוק ביטוח לאומי שנכנס לתוקף בשנת 1954, בתי החולים מקבלים מביטוח לאומי "מענק אשפוז", השווה לכ-12,000 שקל על כל לידה, ללא קשר לטיפול שקיבלה היולדת בפועל. זאת אף אם היולדת לא ילדה בבית החולים ורק התאשפזה בו (בתוך 24 שעות) לאחר הלידה. בנוסף, רק יולדות שמתאשפזות זוכות ל"מענק לידה". כאמור, מדיניות זו נקבעה בחוק לפני 60 שנה, על אף שגם אז לא היו הוכחות לכך שאשפוז כללי של יולדות, ללא הבחנה ביניהן, מיטיב עם כולן.

ברור שממצאי החוקרים מאוקספורד תקפים גם ליולדות בישראל: עצם האשפוז בבית החולים מעלה פי כמה את הסיכון ללידה מכשירנית, ניתוח קיסרי, זיהומים וסיבוכים נוספים. לפי סיכום לידות הבית המתוכננות (לב"מ) בישראל בשנים 2012-2008 שערך ד"ר אבנר שיפטן, רופא העוסק בלידות בית, עולה כי היו 3,409 לידות בית, מתוכן 2.3% מהיולדות עברו ניתוח קיסרי. זאת לעומת כ-19.6% מהיולדות בבתי חולים, מתוך כ-172,000 לידות, לפי נתוני החברה הישראלית לרפואת האם והעובר לשנת 2013; ו-0.97% מהיולדות בבית עברו לידה מכשירנית. זאת לעומת כ-7.1% מהיולדות בבתי חולים ב-2013. בנוסף, ב-2012 היה מקרה מוות אחד של יילוד יומיים לאחר לידתו בבית, כלומר: 0.29 מקרי מוות ל-1,000 יילודים. זאת לעומת 5.5 מקרי תמותה ל-1,000יילודים בבתי חולים ב-2012 ו-3.6 ב-2013. אמנם צריך לזכור כי בין היולדות המאושפזות יש יותר יולדות המוגדרות בסיכון גבוה, אך שיעור זה אינו מסביר הבדל כל כך מובהק בין תוצאות לידות הבית ולידות בית החולים. לפי ד"ר שיפטן, "ההסבר להבדל מובהק זה, שבו הלידות בבית הרבה יותר בריאות, הן מבחינת היולדת והן מבחינת היילוד, הוא בגישה השונה של העוסקים בלידות בית, הרואים בלידה תהליך טבעי פיזיולוגי ומתייחסים אליו ככזה במהלך הלידה. לעומתם, הגישה של צוותי חדרי הלידה בבתי החולים היא כי לידה היא תהליך רפואי עם פוטנציאל גדול להפוך פתולוגי. עצם גישה זו של צוותי חדרי הלידה גורמת ללידה שתהיה כזו".

זה עשורים נשמעים קולות התנגדות להיעדר זכות הבחירה של יולדות בישראל ודבר לא נעשה. תקופת בחירות אמורה לסמן אפשרות לשינוי, והנה אם כן קריאה למפלגות לנסות להנהיג רפורמה בתחום הלידה. לעניין זה, כדאי שיראו לנגד עיניהן את הנחיות הלידה הבריטיות וינסו לשנות כיוון וליצור מציאות אחרת, חיובית יותר, שבה בראש ובראשונה יישקלו טובתן ורצונן של הנשים היולדות.

 

ד"ר אומי לייסנר היא חוקרת ומרצה בנושא זכויות נשים בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן ובמכון שכטר למדעי היהדות. את הדוקטורט שלה כתבה בנושא "חוקי הלידה ולידה כחוק בישראל"

מכתב לשרת הבריאות

‏‏15 ספטמבר 2013

                         לכבוד,

                    שרת הבריאות – גב' יעל גרמן

                         ג. נ.

                   הנדון: לידות בית בישראל

1.     כמיילדת בית העוסקת בקבלת לידות בית בבית היולדת מזה 13 שנים, אני פונה אליך בנושא הקשור לזכויות של יולדות וחופש בחירה, וזאת לאחר שכל פניותינו למשרד הבריאות קרוב ל-10 שנים (!) נותרו ללא מענה.

2.     בישראל מתקיימות כ-750 לידות בית מתוכננות בשנה בסיוע מיילדות מוסמכות, במגמת עליה בשנים האחרונות. הבסיס החוקי לפעילותנו הינו פקודת המיילדות (1929). הלידות ממומנות ע"י היולדות באופן פרטי, והן מופלות ביחס ליולדות בבית החולים היות והלידה אינה מבוטחת ואינן זכאיות לדמי אשפוז לכיסוי הוצאות הלידה או למענק לידה (למרות המלצות הוועדה לקידום מעמד האישה). במהלך השנים התבצעו בארץ קרוב ל-5000 לידות בית מתוכננות, ודמי האשפוז ומענק הלידה בגינן (בסך של מיליוני שקלים) נשארו ברשות הביטוח הלאומי.

3.     על פי מחקרים רפואיים במדינות רבות הוכחה בטיחות טובה בלידות בית, כאשר מדובר ביולדות בסיכון נמוך שעברו מעקב הריון מסודר, מטופלות ע"י מיילדות מוסמכות העובדות על פי נהלים ונמצאות במרחק סביר מבית חולים.  (לדוגמא בהולנד כיום 25% מהלידות מתקיימות בבית היולדת).

4.     משרד הבריאות מכיר בזכותה של היולדת לבחור באלטרנטיבה של לידת בית, ואף פרסם ב-21 בינואר 2008 הנחיות ללידת בית במסגרת חוזר מנכ”ל מס' 01/2008 – לידות בית בבית היולדת (ברצ"ב). הנחיות אלו כללו בסעיף (1. ג.) את ההנחיה הבאה: "מי שעוסק בקבלת לידת בית חייב להיות בעל ביטוח אחריות מקצועית וביטוח צד ג'”. נוסח זה השתנה במסגרת חוזר מנכ"ל 17/2012 (המחליף ומבטל את החוזר הנ"ל) בו נאמר כי "מי שעוסק בקבלת לידת בית ראוי שיהיה מבוטח בביטוח אחריות מקצועית. אם מקבל הלידה אינו מבוטח כאמור, באחריותו וחובתו ליידע את היולדת על כך בעוד מועד, להבהיר את ההשלכות של היעדר ביטוח, לוודא שהיולדת הבינה זאת ומסכימה לכך – ולתעד זאת".

5.     ארגון אמה"י, ארגון מיילדות הבית ישראל, בו חברות כיום 18 מיילדות, הוקם ב-2002 על ידי מיילדות מוסמכות ומנוסות, בעלות רשיון יילוד מטעם משרד הבריאות, אשר עוסקות בקיום לידה במסגרת ביתית עבור יולדות ומשפחותיהן הבוחרות באפשרות זו. תפיסת הארגון היא כי חופש הבחירה לגבי מקום הלידה והמטפלים בלידה הינו בגדר זכות יסודית של היולדת, המעוגנת בחוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו".

6.     עד סוף שנת 2004 היו מיילדות הבית מכוסות ע"י ביטוח אחריות מקצועית באמצעות חברת מדנס, המבטחת את רוב בעלי המקצועות הרפואיים בישראל מפני תביעות רשלנות רפואית. בתחילת שנת 2005 הודיעה סוכנות מדנס באופן חד צדדי כי היא אינה מתכוונת לחדש את פוליסות הביטוח למיילדות בית, ככל הנראה משיקולים מסחריים של כדאיות כלכלית.

7.     כל ניסיונותינו בשנים האחרונות להשיג כיסוי ביטוחי מחברות ביטוח בארץ ובחו"ל נכשלו, ולמרות פניות חוזרות ונשנות במהלך השנים למנכ"ל משרד הבריאות כרגולטור לא נמצא פתרון ונראה כי המשרד אינו רואה עצמו אחראי על הנושא כלל. עם זאת, על פי גורמים משפטיים, משרד הבריאות הינו אחראי מיניסטריאלי לנושא ובעל אחריות שילוחית על תחום לידות הבית, כולל במקרה של תביעה כנגד מיילדת בית בהיעדר ביטוח.

8.     למיטב ידיעתי לא קיים בארץ עוד מקצוע חפשי שאינו מכוסה בביטוח אחריות מקצועית, והעדרו מעמיד בסיכון הן אותנו כמיילדות והן את אלפי היולדות המממשות את זכותן לבחירת מקום הלידה.

אשמח לקיים איתך פגישה בהקדם בכדי להציג בפניך את הנושא, ולדון באפשרויות העומדות בפנינו.

                                                                        בברכה,

 

 

ענת תל-אורן, מיילדת מוסמכת, MPH לידות בית

טלפון 054-4990754, פקס 08-9716067

לא נמצא קשר בין תוצאות לידה חמורות בנשים בהיריון בסיכון נמוך בלידות בית לעומת לידות בתי חולים

תקציר:

מטרה: לבחון את ההשערה כי לנשים בהיריון בסיכון נמוך בתחילת הלידה בלידת בית מתוכננת יש שיעור גבוה יותר של תחלואה אימהית חריפה וחמורה ביחס ללידות בית חולים ולהשוות את שימועי ה- PPH  והוצאה ידנית של שליה.

שיטה: מחקר קוהורט. כל המקרים של תחלואה אימהית חמורה נאספו במחקר הלאומי בהולנד  ונעשה איחוד עם מאגר המידע הפרינטלי באותה התקופה 2004-2006.

אוכלוסיה : 146,752 יולדות בסיכון נמוך שהיו במרפאות ראשוניות בתחילת הלידה.

תוצאות לידה עיקריות: תחלואה חריפה חמורה של אימהות (העברה לטיפול נמרץ, אקלמפסיה, עירוי דם מעל 4 מנות דם ואירועים חמורים אחרים), PPH, הוצא הידנית של שליה.

תוצאות: 92,333 (62.9%) ילדו בלידת בית מתוכננת, 54,419 (37.1%) ילדו באופן מתוכנן בבית החולים. סך כל שיעורי התחלואה החמורה ברפואה הראשונית היו 2 ל- 1000 לידות. בלידות ראשונות שיעור התחלואה היה 2.3 בלידות בית לעומת 3.1 ל- 1000 לידות בבתי החולים. ירידה בסיכון היחסי של 25.7% בלידת בית לעומת בית החולים. שיעור PPH היה 43.1 בלידת בית לעומת 43.3 בלידת בית חולים.  שיעור ההוצאה הידנית של השליה  היה 29.0 בלידת בית לעומת 29.8  בבית החולים. לוולדניות שיעור התחלואה ללידת בית היה 1.0 לעומת 2.3 ל- 1,000 בבית החולים. שיעור PPH  היה 16.9 לעומת 37.6 בבית החולים.

מסקנה: לנשים בסיכון נמוך בזמן תחילת הלידה ברפואה הראשונית היולדות בלידת בית מתוכננת יש שיעור נמוך יותר של תחלואה  מאשר בלידת בית חולים מתוכננת. לוולדניות הבדלים אלו היו מובהקים סטטיסטית. הסיכון המוחלט לתחלואה חמורה היה נמוך בשתי הקבוצות. לא נמצאה עדות לכך שלידת בית מתוכננת  של נשים בסיכון נמוך בתחילת הלידה מובילה לעליה בסיכון לתחלואה אימהית כאשר בטיפול ניתן ע"י מיילדות מיומנות ועם מערכת טובה להפניה והעברה לבית החולים.

למאמר המלא ב- http://www.bmj.com/content/346/bmj.f3263.pdf%2Bhtml