IMAHI is the organization for “homebirth midwives” in Israel.

IMAHI has been established by qualified and experienced midwives who are licensed by The Ministry of Health in Israel. Their goal is to prepare pregnant women and their families for a birth in their own home.

These midwives believe that the pregnant woman should be permitted to choose her nesting place where she will feel safe to birth her baby, and to choose who will assist her and care for her in this wonderful event. Birth is a natural process and the members of this unique group of midwives believe that for women who are classified as “low risk”, their births are a natural process and in most of the cases there is no need for intervention. They believe in a good prenatal follow-up, which will check for signs of complications that may arise. They believe in forming an environment of support, encouragement and love.

The IMAHI organization’s aim is to enable and encourage this process:

For the rights of women to choose their nesting place while maintaining the health and safety of the mother and her baby.
Enabling the rights of the newborn, to be born in a supportive healthy physical and mental environment, without being removed from its family.
To enable the birthing mother to have a spontaneous birth at home.
To reduce the amount of intervention.
To improve working relationships between the homebirth midwives and their women, and the hospital staff who are used as backups when needed.
To inform to the community of birthing mothers who are contemplating on birthing at home with an emphasis on “informed consent”.
To promote the organization and institutionalization of homebirths in the Health Services in Israel
To establish an Israeli database statistical reservoir of information on homebirths in Israel, as is accepted in all advanced countries in the world today.
To promote homebirth mothers to have proper prenatal care with a holistic approach and alternative medical care during labor and following the birth.
To promote the professional level of the homebirth midwives by inventing different essential courses to improve the quality of care and to maintain a high standard.
To establish a series of protocols for women and infants at low risk, birthing in a home environment, including:-
Medical situations that prevent receiving a birth at home.
The follow up of essential medical tests that must be carried out before a home birth.
Care that needs to be given during the labor and care given to the baby when born.
Situations requiring transfer to hospital during and after the birth process.
Follow up of postnatal care.
Registration and reporting.
Equipment required for the birth.
Professional liability insurance.

Included below is a list of licensed homebirth midwives in Israel.

The total number of midwives remains constant, varying between 16 and 18 – when new ones come, older ones leave. The life of a homebirth midwife is certainly not easy being on call 24/7, no Shabbat and no festivals, no days and no nights and many other personal renunciations but so right for her now. If we have forgotten any homebirth midwife or if there is a homebirth midwife who wishes to join us she is welcome to get in touch with us and add herself to the list and we shall be delighted to add her on.
This is the list of homebirth midwives, members of IMAHI

Ophrit Peck – from Gedera has natural birthing center. mail@bet-yoldot.co.il 0542346200.

Tami Tessler 0524700563.

Hilary Kirshenbaum from Kibbutz Urim in the south kirsh@urim.org.il 0547776058 08-9920360.

Ronit Kopalis from Gan Yeshia, area Emek Hefer has a birthing house on her premises,0528491616 04-6258101 04-6258203.

Sarale Shepps Vinkler from Ein Ella, HaRimon 6, Hof HaCarmel, Haifa area 0528874500 sarale.sheps@gmail.com.

Shane Berger from Omer Beersheva and the south gotmansh@netvision.net.il 08-8596507.

Barbara Ben Ami, Jerusalem area, barbarabenami@gmail.com 02-6419659 0507874273.

Maya Notkin, from Moshav Nahalal, north area mayanotkin@gmail.com 077-3456507.

Tova Karni Jerusalem and Gush Dan area. tovakarni@walla.co.il 0546501007                 02-5340065.

Mindy Levy – Agula, home birth midwife with a house to birth in. Bet Lechem Haglilit, northarea, mindylevy@12.net.il or mindylevy@yahoo.com. 0523763229 04-9835920.

Ilana Shemesh from Moshav Ishresh 53, Emek Sorek near Ramla, has a tsimmshemesha@zahav.net.il 0523388954 08-9231719

Naomi Noe from Hilla, Naomi.noe@gmail.com 0544795241.

Anat Tel Oren from Modein, Meron Reut 7 432-71908, all around the center of Israel,teloren@netvision.net.il 0544990754 08-9263707.

Michal Bonstein from Ramat HaSharon 47263 all central area, Rechov Vitkin 17, 0577447474, 03-5494475.

Ruth Zur from Hoshiya, northern area, 0507945279.
Rozi Arzi, Moshav Givat Yoav, from the Golan and the North, roziwaterman@yahoo.com 0544742780

פורסם בקטגוריה ENGLISH

IMAHI is the organization for “homebirth midwives” in Israel

IMAHI is the organization for “homebirth midwives” in Israel. IMAHI has been established by qualified and experienced midwives who are licensed by The Ministry of Health in Israel. Their goal is to prepare pregnant women and their families for a birth in their own home. These midwives believe that the pregnant woman should be permitted to choose her nesting place where she will feel safe to birth her baby, and to choose who will assist her and care for her in this wonderful event. Birth is a natural process and the members of this unique group of midwives believe that for women who are classified as “low risk”, their births are a natural process and in most of the cases there is no need for intervention. They believe in a good prenatal follow-up, which will check for signs of complications that may arise. They believe in forming an environment of support, encouragement and love. The IMAHI organization’s aim is to enable and encourage this process: For the rights of women to choose their nesting place while maintaining the health and safety of the mother and her baby. Enabling the rights of the newborn, to be born in a supportive healthy physical and mental environment, without being removed from its family. To enable the birthing mother to have a spontaneous birth at home. To reduce the amount of intervention. To improve working relationships between the homebirth midwives and their women, and the hospital staff who are used as backups when needed. To inform to the community of birthing mothers who are contemplating on birthing at home with an emphasis on “informed consent”. To promote the organization and institutionalization of homebirths in the Health Services in Israel To establish an Israeli database statistical reservoir of information on homebirths in Israel, as is accepted in all advanced countries in the world today. To promote homebirth mothers to have proper prenatal care with a holistic approach and alternative medical care during labor and following the birth. To promote the professional level of the homebirth midwives by inventing different essential courses to improve the quality of care and to maintain a high standard. To establish a series of protocols for women and infants at low risk, birthing in a home environment, including:- Medical situations that prevent receiving a birth at home. The follow up of essential medical tests that must be carried out before a home birth. Care that needs to be given during the labor and care given to the baby when born. Situations requiring transfer to hospital during and after the birth process. Follow up of postnatal care. Registration and reporting. Equipment required for the birth. Professional liability insurance. Included below is a list of licensed homebirth midwives in Israel. The total number of midwives remains constant, varying between 16 and 18 – when new ones come, older ones leave. The life of a homebirth midwife is certainly not easy being on call 24/7, no Shabbat and no festivals, no days and no nights and many other personal renunciations but so right for her now. If we have forgotten any homebirth midwife or if there is a homebirth midwife who wishes to join us she is welcome to get in touch with us and add herself to the list and we shall be delighted to add her on. This is the list of homebirth midwives, members of IMAHI Tia Pinsky – from Mevo Modi’in 0577588501 08-9264671 tia06107@yahoo.com Jerusalem area. Ophrit Peck – from Gedera has natural birthing center. mail@bet-yoldot.co.il 0542346200. Tami Tessler 0524700563. Joyce Butler from Moshav Matah near Bet Shemesh ( Jerusalem area) 0507967411. Hilary Kirshenbaum from Kibbutz Urim in the south kirsh@urim.org.il 0547776058 08-9920360. Ronit Kopalis from Gan Yeshia, area Emek Hefer has a birthing house on her premises, 0528491616 04-6258101 04-6258203. Sarale Shepps Vinkler from Ein Ella, HaRimon 6, Hof HaCarmel, Haifa area 0528874500 sarale.sheps@gmail.com. Shane Berger from Omer Beersheva and the south gotmansh@netvision.net.il 08-8596507. Barbara Ben Ami, Jerusalem area, barbarabenami@gmail.com 02-6419659 0507874273. Maya Notkin, from Moshav Nahalal, north area mayanotkin@gmail.com 077-3456507. Tova Karni Jerusalem and Gush Dan area. tovakarni@walla.co.il 0546501007 02-5340065. Mindy Levy – Agula, home birth midwife with a house to birth in. Bet Lechem Haglilit, north area, mindylevy@12.net.il or mindylevy@yahoo.com. 0523763229 04-9835920. Ilana Shemesh from Moshav Ishresh 53, Emek Sorek near Ramla, has a tsimmer. shemesha@zahav.net.il 0523388954 08-9231719. Naomi Noe Moshav Ben Ami near Naharia, Naomi.noe@gmail.com 0544795241. Anat Tel Oren from Modein, Meron Reut 7 432-71908, all around the center of Israel, teloren@netvision.net.il 0544990754 08-9263707. Michal Bonstein from Ramat HaSharon 47263 all central area, Rechov Vitkin 17, 0577447474, 03-5494475. Ruth Zur from Hoshiya, northern area, 0507945279. Rozi Arzi, Moshav Givat Yoav, from the Golan and the North, roziwaterman@yahoo.com 0544742780

להיוולד במים – רפלקס הצלילה\ נעמי נואה


רפלקס הצלילה – הפיזיולוגיה של דחיית הנשימה הראשונה, או האם יש סכנה לתשניק ריאתי?

לראשונה צפיתי בלידה במים בבית החולים ה"ירוק ", בקופנהגן. היולדת בילתה במים עד לשלב ההכתרה ויצאה ללדת במיטה. התרשמתי אז מאוד מהשפעתם היעילה של המים החמים להקלת הכאב ועידוד התנועתיות. הלידה התנהלה בקצב של היולדת והמיילדת תמכה בה בלבד. הרופא היה במעמד של יועץ בלבד. ניטור עוברי בוצע לסירוגין בעזרת סטטוסקופ העץ.
מאז שאלתי את עצמי: מדוע המיילדת המליצה ליולדת לצאת מהמים? מתי ניתן ללדת במים ואילו תנאים נדרשים ללידה בתוך המים? האם תיתכן אספירציה (שאיפה)של המים המזוהמים בצואת האם? מדוע שהילוד לא ינסה לשאוף ביציאת הראש, כפי שאנחנו רואות במקרים רבים בלידה מחוץ למים? אם הלידה במים היא פיזיולוגית לאם ולילוד מדוע שלא ניילד יולדות בהריון בסיכון? מה הסיכונים? האם דחיית הנשימה עלולה לגרום לקושי או לסיבוכים?
במאמר זה, ניסיתי לבחון את ההיבט הפתו-פיזיולוגי של דחיית הנשימה של הילוד, שנולד אל תוך המים ואת משמעות הלידה במים על המשך בריאותו והתפתחותו .

לנשום או לא לנשום- מכניזם הנשימה או הימנעות מנשימה
ב-1974 תיארו Dawes וחבריו, על סמך מחקר שעשו בעוברי כבשים, את נשימת העובר.
כיום ידוע לנו, שמהשבוע ה- 27 להריון ואילך, מתחיל העובר האנושי לתרגל את שרירי הנשימה ובו זמנית מפעיל את רפלקס הצלילה, המונע ממנו לשאוף את מי השפיר ולטבוע.
Tchobrousky חקר את מערכת הנשימה של יונקים והסביר לראשונה ב-1969, את התופעה: מדוע הילוד אינו טובע במים? הוא תיאר את תפקוד רפלקס הצלילה, "כבקרה יחסית משתנה". מצב, שבו יש אי נשימה ( אפניאה) במצב של נשיפה, כאשר הלארינקס סגור. ריצפטורים, שפזורים בעור הפנים, שמעבירים גירוי דרך העצב הטריגימינוס למוח, נותנים הוראה להימנע מלנשום. כל זמן שהרפלקס עובד התגובה גורמת לתפקוד לבבי יציב וחלוקה של נפח הדם לאברים חיוניים.
רפלקס הצלילה, שונה ממצב של צלילה אצל המבוגר. בזמן צלילת בוגר, הנשימה נעצרת במצב של שאיפה, בעוד ברפלקס הצלילה הדבר דומה לרפלקס הלרינקס של תינוק כאשר הוא פולט מזון. אצל העובר המצב המתמשך של הגירוי הרפלקטטורי גורם לתגובה מסתגלת של הגוף לגירוי והדבר יתבטא בתנועות הנשימה מועטות ולא אפקטיביות. ג'ונסון טוען, שהדבר נגרם מגירוי של כימורצפטור שנמצא בחלל הלרינקס ומבחין בין סוגי נוזל, PH ומידת מליחותם.
נמצא שתרגול הנשימה ברחם, מאפשר את התפתחות האלואולי ואף נמצא קשר בין עליה ברמת הלחץ של-CO2 בעורקים, לעליה בתדירות תנועות הנשימה של שרירי הסרעפת והשרירים הבין צלעיים. תדירות תנועות הנשימה משתנה בהתאם לגלי המוח ועולה בשלב השינה REM ליורדת בשלב גלי NREM.
רק במצב חריג ולא פיזיולוגי, שבו ישנה עליה בלחץ ה-CO2 ( בפחות ממאה מ"מ כספית) וה- PH בדם פחות מ 7.0, ישנה תופעה של נשימה. אולם הריאות אינן מתמלאות בנוזל מי השפיר, מפני שהן מלאות עדיין בנוזל, שמיוצר על ידי האלוואולי מעצמו.
בשכבת האפיטל שמכסה את הראות ישנן תעלות שמעבירות מולקולות קטנות מ0.6 NM ולכן האפיטל מהווה חיץ למולקולות גדולות. באנדוטל של כלי הדם התעלות רחבות יותר ומאפשרות מעבר של מולקלות חלבונים גדולות יותר. לפיכך ריכוז החלבונים הנמצאים בשכבת החיבור גבוה יותר פי 100 מאשר בנוזל של הטרכיאה. גורם למעבר של נוזלים מחלל הריאה לשכבת החיבור בגלל הלחץ האונקוטי. בהפרשה פעילה, של מלחי שכבת האפיטל, נוצר לחץ אוסמוטי, שמאפשר לנוזלים ממחזור הדם הריאתי להגיע לשכבת החיבור ולחלל האלוואולי. התהליך יכול העצר על ידי מתן דיורטיקה שמשפיע על מאזן המלחים.
ריאות העובר מפרישות כ- 250-300 מ"ל של נוזל ביום. בריאות נשמר לחץ קבוע של 2-3 ס"מ מעל הלחץ בלרינקס. בזמן נשימת העובר יש שינוי מינימלי של הלחצים של עמודת הנוזל. אך לעיתים הלרינקס נפתח לבדו ומאפשר יציאת כ 15 מ"ל לשעה. התהליך מתגבר פי 5 בשינה בשלב REM .
בשבוע האחרון של ההיריון, לאחר הבשלה מלאה של המערכת ההורמונלית של העובר, חל שינוי משמעותי ברמות הקטוכולמינים (אדרנלין ), המשפיעה על ספיגה של הנוזל התוך ריאתי ישירות אל תוך כלי הדם ואל המערכת הלימפתית.
במצב פיזיולוגי, יומיים שלושה לפני הופעת התכווצויות הרחם, יחל תהליך הספיגה.
Johnsonפיזיולוג קליני מאוקספורד, הסביר את דיכוי הנשימה, בתהליך הפרשת פרוסטגלנדין E2 מקרומי השלייה המזדקנת, המשפיע על יצירת גירוי מיותרת המוח והפרשה חומרים מונעי או מדכאי נשימה. לכן, יש להתייחס לילוד, שנולד בניתוח קיסרי, שהחל בלידה רגילה באופן דומה לילוד שנולד בלידה נרתיקית. תהליך הספיגה ימשך כ-6 שעות לאחר הלידה. הנוזל הנספג אל תוך הנימים של הראות ממלא את נפח מערכת כלי הדם, שגדלה תוך כדי התמלאות חלל הריאות באוויר והתנפחות האלוואוליס. Johnson מסביר את דיכוי הנשימה בשילוב של מספר משתנים.
בתהליך הפרשת פרוסטגלנדין E2 מקרומי השלייה המזדקנת, המשפיע על יצרת גירוי פיטואטרי והפרשה חומרים מונעי או מדכאי נשימה.
חמימות הסביבה האימהית( 36.5 מעלות) משמשת גורם מעכב נשימה, בעוד שמגע אוויר החדר (כ 24 מעלות) מעוררת לנשימה. במצב של היפוקסיה עוברית, התגובה האדרנלית של העובר תגרום לספיגה מוגברת.
Harned וחבריו טוענים, שכאשר התינוק נולד אל תוך מים בחום 33-35 מעלות, רפלקס הצלילה ממשיך לפעול. בתנאי, שהדופק ממשיך לפעום בחבל הטבור, אספקת החמצן נמשכת, הבארורצפטור בכלי הדם, הכימורצפטור באורטה לא מגורים ואין גירוי וגאלי. נוזלי הריאה אינם נלחצים החוצה ולא נוצר ואקום בריאה, אלא הנוזל נספג הדרגתית והנשימה תחל רק במגע של עור הפנים עם האוויר. ניסיון ללדת במים מלוחים או בנוזל אחר( חלב) הביאו לתגובה דומה של בליעת מים אך הימנעות משאיפתם.
במצב של אספיקציה התנאים משתנים. במידה שאספקת החמצן קטנה (לחץ ישיר על הראש, חבל טבור מתוח או לחוץ, הפרדות מוקדמת של השיליה או ירידה בלחץ הדם של האם) נוצר אצידוזיס, תגובת העובר רפלקס ברדיקרדיה, הפרשת אדרנלין, הספיגה תגבר ותהיה פעילות נשימה מואצת, שעלולה להוביל לאספירציה. גם שימוש בביתא בלוקרס או אטרופין עלולים לדכא את הרפלקס ולגרום לנשימה.
השפעות לידת המים על האם והילוד-
Eldering רופא מילד מגרמניה, חקר ב- 1983-1985 והשווא רטרוספקטיבית בין 1000 לידות מים ל1000 לידות "ארציות" ומצא שאורך השלב הI של הלידה התקצר בשליש. 34% מהיולדות ילדו לאחר שעתיים של שהות במים, אך אין הבדל משמעותי לגבי אורך השלב ה-II. ירידה משמעותית בצריכת אנלגזיה 98% לאומת 20% בלידות ה"ארציות". הצורך באפיזיטומיה ירד ל 16% לעומת 33% , החשש מדימום מוגבר, לאחר צאת השיליה לא הוכח. בשני הקבוצות 12%. אך נקבע שהטמפ' המתאימה ביותר לאם ולילוד 32-36 מעלות. תוצאות האפגר ללא הבדל משמעותי.( בשני הקבוצות לא נעשה כל גירוי חיצוני לנשימה) PH דם טבורי, ערכים בין 7.2-7.29 נמצאו אצל 53% מהילודים שנולדו במים לעומת 43% . אצידוזיס קל נמצא אצל 13% מהילודים שנולדו במים לעומת 14% מהילודים בקבוצת הביקורת. אך לא היה הבדל משמעותי בצורך בטיפול נמרץ בפגיה 1.1% לעומת 1.3% לא נמצא הבדל גם בריכוז תאי הדם. ממוצא אורך זמן אשפוז קוצר וחלה עליה במספר הלידות בבית החולים.
CLUETT וחבריו מאנגליה בדקו את השפעת לידת המים על יולדת בלידה ראשונה בסיכון נמוך, בשלב הI עם חוסר התקדמות בלידה – דיסטוציה.( חוסר התקדמות בפתיחה 1ס"מ לשעה) הם ערכו מחקר השוואתי רנדומלי על 99 יולדות. קבוצת הביקורת – יולדות שקיבלו טיפול מקובל – פקיעת מים ופיטוצין.
נמצא : נשים שטופלו בשהייה במים השתמשו בפחות אפידורל 47% לעומת 66% בקבוצת הביקורת. לא היה הבדל בצורך בניתוח, אך נמצא הבדל משמעותי בצורך להמשך זירוז והתערבויות נוספות כצינטור או לידת ואקום 71% לעומת 96%. לא היה הבדל באפגר, בPH טבורי או ברמת זיהומים אך,6 ילודים מקבוצת לידות המים, לעומת 0 ילודים מקבוצת הביקורת, הופנו להמשך טיפול נמרץ.
באתר COCHRANE DATABASE SYST REV/2004 נמצא סיכום של ששה מחקרים, שעוסקים בהערכת יעילותן של לידות המים. נמצא שיש הבדל סטיסטי משמעותי, בשימוש במים בשלב הראשון של הלידה, על רמת הכאב וירידה משמעותית בצורך במאלחשי כאב. לא נמצא הבדל במבחני האפגר, ברמת הזיהומים ובצורך לאשפוז ממושך אצל הילודים. אורך הלידה השלב השני ללא הבדל משמעותי. על פי המחקרים שנסקרו, לא נמצא הבדל ברור בתועלת של שהייה במים בהריון וכן לא בשלב השלישי של הלידה.

לאחרונה באוק' 2011 פורסם ב cochrane 

ניתוח מחקרים זה כלל 12 ניסויים(3243 נשים): 8 התיחסו רק לשלב הראשון של הלידה:1 להשוואה בין כניסה מוקדמת מול מאוחרת אל המים בשלב הראשון של הלידה: שניים התייחסו לשלב הראשון והשני ואחד נוסף התייחס רק לשלב השני. לא הייתה אבחנה בכל המחקרים בין אמבטיה לבריכה ולא הייתה התיחסות להתנהלות השלב השלישי.

תוצאות לשלב הראשון של הלידהמראות שהיה ירידה משמעותית בשימוש באפידורל\ספיינל\אילחוש מקומי של צוואר הרחם ובהרדמה אצל נשים שנמצאו במים בהשוואה לקבוצות הביקורת (478/1254 versus 529/1245; risk ratio (RR) 0.90; 95(% confidence interval (CI) 0.82 to 0.99, six trials)

היה גם התקצרות משמעותית של משך השלב הראשון בלידה  (mean difference -32.4 minutes; 95% CI -58.7 to -6.13) אולם לא היה הבדל משמעותי לגבי הצורך בהתערבות רפואית ולידה מכשירנית.(RR 0.86; 95% CI 0.71) ניתוח קיסרי ב8 מחקרים  (RR 1.21; 95% CI 0.87 to 1.68, eight trials) שימוש בעירוי עם פיטוצין ב 5 מחקרים  קרעים דרגה 3-4 וזיהומים אצל האם (RR 0.64; 95%CI 0.32 to1.28,five)

לא היה הבדל משמעותי במבחן האפגר >7 ב5 דקות   (RR 1.58; 95% CI 0.63 to 3.93, five trials) העברה ליחדת טפול נמרץ ילודים ב 3 מחקרים  (RR 1.06; 95% CI 0.71 to 1.57 ) מחלות זהומיות לילוד ב 5 מחקרים (RR 2.00; 95% CI 0.50 to 7.94 )  משלושת המחקרים שהשוו לידת מים בשלב השני ללא יצאת היולדת מהמיםנמצא מחקר אחד שהציג שביעות רצון גבוהה משמעותית עם חווית הלידה (RR 0.24; 95% CI 0.07 to 0.70). מחסור בפרטים מונע מסקנות מוחלטות ולכן נדרש מחקר נוסף בעתיד.

מסקנות המחבר: ההוכחות  מצביעות על כך ששהיה במים במשך השלב הראשון של הלידה מצמצמת את השמוש בהרדמה אפידורלית\ספינלית ומקצרת את משך השלב הראשון של הלידה. יש מחסור במידע לגבי שאר התוצאות הקשורות בשימוש במים בשלב הראשון והשני בשל התערביות אחרות ושונות בתוצאות. אין הוכחות לעליה של השפעות לוואי מזיקות לעובר \לילוד  או לאם בשל שהייתה במים או בשל לידת המים. אולם המחקרים שנבדקו הם מאוד שונים ונמצאו הטרוגיניים לגבי תוצאותהם.יש צורך במחקר נוסף.

סיכום
כבר ברחם העובר מתרגל נשימה. בזמן הזה אין שאיפה של נוזל שפיר לריאות אלא, במשך ההיריון נוזלים יוצאים מהטרכיאה אל שק מי השפיר. המכניזם הזה חיוני להתפתחות ובשלות הריאות. לקראת סוף ההיריון המים מתחילים להיספג אל זרם הדם.
כאשר הילוד נולד אל תוך המים החמים רפלקס הצלילה ממשיך, עד ליציאתו מהמים ומשב אוויר קר לנחיריו ולעור פניו. רק אז, מופעל רפלקס הברדיקרדיה המעורר את הילוד לשאיפה ולפתיחה של הלרינקס לחדירת אוויר. כל זמן שממשיך הדופק לפעום בחבל הטבור, הילוד ממשיך לקבל חמצן מהשליה ולהעביר אליה 2 CO, אין מצב של אצידוזיס ואין גירוי מוקדם לנשימה. רק לאחר השאיפה, הריאות מתמלאות אויר ונימי האלויאולי מתמלאים דם, מחזור הדם העוברי מתמלא בדם מחומצן הממלא את העלייה השמאלית וסוגר את החלון הסגלגל שבמחיצת הלב. מחזור הדם של הילוד הופך עצמאי.
התנאים המאפשרים לידת מים ללא סכנת אספירציה בשלב יציאת הראש, הם:
לידה פיזיולוגית, אישה בריאה, שבוע 37-41 של ההיריון. כאשר בדיקות העובר מצביע על משקל העובר מתאים לגיל ההיריון ונצפו תנועות נשימה. כמות מי השפיר תקינה והשלפוחית פוקעת מעצמה בשלב הI , בשלב השני של הלידה, או רק עם יציאת הראש. ניטור קצב דופק לב העובר תקין . הימנעות משימוש בתרופות לזירוז או לאלחוש כאב בלידה.
מסקנה: לידה במים בהשגחת מיילדת מוסמכת מנוסה , יכול לשמש אפשרות סבירה ליולדת, מפחיתה את הצורך בהתערבות רפואית ומציעה טיפול חלופי להתמודדות עם הכאב. אין בלידת מים סיכון לילוד יותר מאשר לידה ישירה לאוויר העולם ולכן, יש לידע את ההורים על אפשרות זו.

משנתו של מישל אודנט (אודה)

תקציר מאוסף הרצאות של ד"ר מישל אודנט מכנס Midwifery Today 2007
רופא מיילד וגניקולוג, פיזיולוג ואנטרפולוג מצרפת, מוביל בתנועה בינלאומית לקידום לידות פיזיולוגיות ביתיות.  קריאה נוספת הספר "אהבה בראי המדע" 

הקשר בין מיילדות הוליסטית לשלום עולמי
הפער שבין מחקרים רנדומליים מבוקרים, המבוצעים בתנאי ביה"ח, לבין עדויות מעשיות בלידות הוליסטיות ביתיות הוא בהנחת הבסיס במחקרים אלו, שנעשו לאחרונה בבתי חולים מערביים ופורסמו במגזינים רפואיים מכובדים. לדוגמה, המחקר שפורסם בלנצט באוקטובר 2000, המשווה בין שימוש פרוסטגלנדינים לפיטוצין ותכשירי ארגומטרין בשלב השלישי של הלידה, מבוסס על ההנחה, שאישה לא יכולה להגיע לרמת אוקסיטוצין מספקת על מנת לסיים את הלידה, ללדת את השיליה ולכווץ את הרחם.
התנאים בלידה בבית החולים אינם מאפשרים על פי דעת החוקרים לסיים את הלידה ללא דימום ולכן כיום, המחקרים ברובם עוסקים בבחירת התרופה האופטימלית.
ד"ר מישל אודנט טוען, שבתנאים של – פרטיות ואיטימיות, בטחון, חום ואהבה היולדת תפריש אוקסיטוצין, שרמתו תגיע לשיא עם לידת הילוד והצמדתו אליה. תוך מהלך הלידה רמות "הורמון האהבה" יתאפשרו רק כאשר רמת האדרנלין נמוכה. התנאים האופטימאליים להפרשת הורמון האוקסיטוצין, שמופרש מיותרת המוח הם אותם תנאים המעודדים  בדרך כלל "עשיית האהבה" וכניסה להריון , בבית , בחדר השינה, השקט והבטוח.

MAMELIZED CHILDBIRTH
התנאים הנדרשים – ללידת היונקים ,בעלי חיים ובני האדם הם:
*שקט והימנעות מתשאול וקבלת החלטות – דיבור ומענה לשאלות הצוות המטפל, המצריכות את הפעלת קליפת המוח הקדמי, חוסמות את פעילות ההיפוטלמוס לשחרור פקטורים, שיאפשרו הפרשת הורמונים פיטואטריים מיותרת המוח – האיבר הפרימיטיבי שפעיל בלידת כל היונקים. לדבריו על היולדת להיות שקועה בתחושותיה ואל לה להפנות מאמצים מיותרים לסביבה, במיוחד לא חשיבה ודיבור, המפעילים את קליפת המוח.
בטחון ואמון במשתתפים, יחסים מתמשכים - בתנאים של פחד וחוסר אמון היונקים מפעילים את מנגנון האדרנלין FIGHT OR FLIGHT. ככל שרמת האדרנלין עולה, רמת האוקסיטוצין והאנדורפינים יורדת. היולדת ובני זוגה צריכים להכיר את המיילדת ו/או את המטפלים האחרים לפני הלידה וליצור קשר מתמשך ואישי, שיוליד יחסי אמון ובטחון.
פרטיות – בחינה, בדיקות חוזרות והסתכלות חודרנית פוגעת באינטימיות. מישל משווה זאת לחדירה לחדר המיטות באמצע המגע המיני. על היולדת לחוש חופשית לנהוג בהתאם לתחושותיה, לבחור את התנוחה המתאימה לה, לנוע, לבטא את כאבה, לנשום או לשיר ואל לה לחוש במבוכה בפני הסובבים הבוחנים אותה.
חום ואור מעומעם - לידה באווירה של חדר ניתוח מעוררת את רמת האדרנלין, בעוד, שבאווירה רומנטית מעוררת את הורמון האהבה – האוקסיטוצין. תנאים סביבתיים נעימים, המגבירים את תחושת הרוגע שתאפשר הפרשת הורמונים מיותרת המוח.

אודנט טוען, שהימנעות מהתנהגות אנושית, הימנעות מהפעלת הקורטקס ועידוד התנהגות חייתית הדומה לשאר היונקים: בטחון, אינטימיות ופרטיות תאפשר את התפתחות הלידה ותמנע סיבוכים. לדבריו באווירה מלחיצה בנוכחות מלווים נרגשים ומתוחים המפרישים אדרנלין היולדת עלולה להידבק במתח. עירור שלה להפרשת אדרנלין עלול לעצור את התהליך הטבעישל הלידה, ולכן הוא ממליץ לבעל לנוח ולמיילדת לסרוג.

רפלקס הזרקת הילוד- לידה ספונטנית
אודנט מתאר דחף בלתי נמנע להוציא את העובר כאשר התנאים מתאימים ורמת האוקסיטוצין מגיעה לשיא. השילוב של הקוקטיל ההורמונלי ותחושת הסיפוק של היולדת, המצמידה את פרי בטנה אל הפטמה ובו זמנית מתבוננת בעיניו הפקוחות ומתוודעת אליו לראשונה, יוצר חוויה של אהבה לילוד ומאפשר את היפרדות ופליטת השילייה.

התנאים האלה לא קיימים כיום ברוב בתי החולים והמחקר של לידות המתקיימות בבית או במרכזי לידה על ידי חוקרים כמותו אינם מקבלים את אישורם של עורכי העיתונים המכובדים מתאמים פוליטיים וביוקרטיים. העורכים יעדיפו מחקרים, שמאששים את הידע הבסיסי המוכר וימנעו מלהתייחס לחוקרים שנויים במחלוקת. עשרות מחקרים שמצאו קשר בין אופן הלידה והתפתחות אוטיזם, אנורקסיה נרווזה פשיעת נוער והפרעות בהתנהגות. לדוגמא: מחקר שבוצע באוסטרליה 2004 שמצא קשר בין השראת לידה בפיטוצין ואוטיזם. מחקר בשוודיה שאישש אותו ומחקרים פסיכולוגיים רטרואקטיביים שמצביעים על קשר בין התנהגות הילד ויכולתו לאהוב לבין האופן בו נולד. כל המחקרים נתקעים ללא פרסום.
אודנט טוען, שהסיבות לכך הן אנתרופולוגיות. הצורך להפריד את התינוק מהאם בעזרת טקסים בחברה החקלאית, הפטריאכלית, הלוחמנית, וכיום בעזרת נהלים בחברה המערבית, הטכנוקרטית, ההישגית. החברה תעודד התערבות והפרעה בתהליך הפיזיולוגי של הלידה, על מנת לשלוט באם ולמנוע ממנה ומהילוד להתקשר וללמוד את תחושת האהבה עם הפרשת שיא של האוקסיטוצין. ההפרעה בלידה נועדה למנוע מילדים את ההתחברות לאמן ויותר מאוחר קשר אהבה לזולתם.
האבולוציה של הרס עולמנו מאפשרת לנו היום להבין את הנזק שנעשה מאות בשנים בהם הפרענו ליולדות ללדת, על ידי טקסים שהמצאנו, כמו האיסור להביט בעיני הילוד של שבטים אפריקנים, הימנעות מהנקה של הקולסטרום אצל ילידים בניו – גיני או טקס ניתוק חבל הטבור והשקילה המוקדמת בחברה שלנו.
אודנט  מאמין, שריפויה של החברה העולמית והצלת כדור הארץ מפני ההרס והניצול תלוי בנו הנשים. לדעתו נשים חזקות, שילדו ללא התערבות והפרעה יאהבו את תינוקם ויאפשרו לו ללמוד לאהוב ולהתקשר אליהן, יטפלו בתינוקן ויאפשרו לבני זוגן להתאהב בו. הן תעצמנה את חברותיהן ותאפשרנה לידות ללא הפרעה.
לדבריו, מתפקידינו המיילדות להעצים את עצמנו ואת היולדות שלנו, כך שלא נסכים עוד שיפריעו לנו ללדת, שלא נסכים שימשיכו להפחיד אותנו, שלא נאמין שאין ביכולתנו הנשים ללדת ללא התערבות ועזרה של אחרים, שלא נסכים שיפרידו את ילדנו ממנו בטוענות שאחרים מטפלים בהם טוב ממנו, שלא נסכים שיפריעו לנו להתחבר ולהתקשר לתינוק שלנו על מנת שנוכל לאהוב אותו והוא יחוש את האהבה ויכיר בתחושה, ילמד לאהוב את הזולת ובכך נמנע מלשלוח את בנינו לקרב להרוג ולהרג ובכך נביא שלום על עולמנו.

 

ללדת במים\שרהלה

כריש. אמנם מחייך, אבל בכל זאת, כריש.

מסביב שוחים דגים, דגיגים, אצות, בועות, הרבה צבעים. כולם שוחים סביב סביב, נראים מאושרים, למרות שהם מצוירים על בריכה מפלסטיק. הם לא מודאגים מהנזק האקולוגי של הפלסטיק, לא מודעים לתכלית קיומם, לא ערים לנס שעומד להתרחש בקרוב. הם מאושרים בדרכם, מקרינים את האופטימיות שלהם על כולנו.

יש חוקים מאוד ברורים – איפה למקם, איזה צינור, באיזה אורך, איזה חיבור ולאן, כמה לנפח (הרבה), מתי, כמה למלא, מתי, כמה חם, כמה מלח, כמה סבלנות לחכות ומתי להיכנס. כמה זמן מותר להישאר בפנים, איך להוציא "תוצרי לוואי", איך לשמור שלא יהיה קר.

אני אוהבת לתת הנחיות מאוד מפורטות (לבעל, בדרך כלל) על משקל "מי שמבשל בערב שבת, אוכל חמין בשבת". תכנון קפדני של ההפקה יביא לביצוע חלק. בתיאוריה. הבעל, להלן "הוא", יתחיל למלא את חלקו מיד עם הכרזת הציר הראשון. דבר ראשון – הוא ירים את המתג לחימום הדוד. הוא ידאג לנפח, להניח את המזרנים מתחת, ירוץ הינה והינה עם הצינור, יניח במומחיות שלושה סירי מים על הכיריים. הוא יתייעץ, הוא יסביר, הוא יטרח ויזיע ומאוד יתעייף מהאופרציה.

הבריכה, כמו פסטה. לעולם יחכו הסועדים לפסטה ולא הפסטה לסועדים. תשאלו את מי שמבין. לא יעלה על הדעת שהיולדת, להלן "היא", תרצה להיכנס למים והבריכה עוד לא מלאה. (ע"ע תכנון מראש).
אפשר כבר להיכנס?

למים יש הרבה איכויות. הם מרשים הכל – כמה נעים וקל להחליף תנוחות, כמה מעניין לנשוף מתחת למים, כמה מרחב הם פותחים, וכמה אינטימיות הם מקיפים. כמה משמח לבכות במים, הם לא רק רטובים וחמים, הם מכילים, והם מלטפים, והם מרככים, והם זורמים, והם מציפים, והם מסתירים, והם מאפשרים, והם מנקים, והם מקלים, והם לוקחים, והם נותנים. כמו אמא. כמו האמא שהיינו רוצים שתהייה לנו, שבחיקה אנחנו מרגישים הכי בטוחים, הכי מוגנים.

את כל זה עושים המים בבריכה. כן, כן, לא שכחתי שכואב. קצת והרבה. לפיכך, ואדרבא ואדרבא – בשביל זה הם שם. כשכבר נורא קשה, כמעט בלתי אפשרי, כשנדמה שאי אפשר יותר, אז, ורק אז כדאי להיכנס למים. בהפוגה בין הצירים, היא מרימה מבט נוקב, המבט הזה שאומר משהו כמו: "למים. עכשיו!

אההההה… זה נעים… שקט…

לפעמים, מיד עם הכניסה למים, הצירים קצת מתרחקים, כאילו מופתעים מהשינוי. הפסקה מבורכת, מנוחה. כשהם חוזרים, אפילו כשהם חזקים כמו קודם, משהו בהם נסבל יותר. הם מתעמעמים, מתרככים, מתפזרים. הם לא נעלמים, הם שם, אבל אחרת.

שששששששששש… הראש בהכתרה, העור נמתח עוד ועוד. שורף, אבל פחות. לוחץ, אבל פחות.

תינוק נולד.

מיטיבי לכת יוציאו את התינוק מהמים אחרי כמה דקות, יתנו לו להיות קצת בין שני העולמות – בחוץ, אבל בפנים, ממים למים. פולניות יוציאו מיד, בשתי ידיהן, אל החזה, קרוב ללב. הראש מחוץ למים, הגוף עטוף בנוזל החמים, כמו ברחם.

הנשימה הראשונה, רק ברגע המפגש של השפה העליונה עם אוויר. אוויר קר. הנשימה הראשונה של התינוק – עמוקה, גדולה, פותחת את הריאות. הנשימה הראשונה של אמא- עשיתי את זה, היה לא פשוט, עכשיו אני בסדר, התינוק שלי בסדר. נשימות. התינוק מסתגל, אמא מתארגנת.

הזמן חולף, גם השליה כבר בחוץ, צפה על המים בתוך קערה. התינוק וורוד, אולי בוכה, אולי לא, אמא מתאוששת, אולי גם שותה כוס תה? אולי נשארת בבריכה עוד קצת? אולי יוצאת החוצה לשכב בנוחות?

הבריכה התרוקנה מיושביה. המים, אדומים מדם הלידה יתרוקנו לגינה. הכריש לוטש עיניים בכמה קרישי דם שנותרו על הקרקעית הלבנה. פעם הבריכה הייתה בצבע כחול, עם דגים בשפע צבעים. היום מייצרים אותה בלבן, הדגים חיוורים יותר, הכריש כחול, אבל הדם תמיד אדום.

שרהלה

כשהריון מסתיים בטרם עת\שרהלה

לפני שהכרתי את יעל לא חשבתי שזו אפשרות, לא ידעתי שאפשר לתת לגוף להפיל בקצב שלו, כמו ללדת.

יעל התקשרה אלי לשאול מה לעשות. היא בשבוע 13 להריון והרופא גילה שאין דופק. חברה משותפת הפנתה אותה אלי, בתקווה שאני אוכל לעזור לה.
" – אני לא יכולה לעזור לך, אני לא יודעת מה אפשר לעשות."
יעל החליטה לחכות. אחרי שבועיים היא התקשרה לרופאה הנחשבת כבעלת גישה אלטרנטיבית לגוף האישה.
" -זה חוסר אחריות, מי הרופא שלך, גשי דחוף לעשות גרידה."
יעל בחרה להמשיך לחכות. היא פנתה לרופא אחר, המוכר בכישוריו ותעוזתו לטפל בנשים שבוחרות ללדת קצת אחרת. הרופא ביצע עוד אולטרסאונד ותחם את זמן ההמתנה לשישה שבועות.
בתום חודשיים, שבהם לא התרחש שום מאורע שקידם את ההפלה, פנתה לרופא שלישי וסיכמה איתו על טיפול של נר נרתיקי לריכוך צוואר הרחם ולמחרת גרידה.
הרחם התרוקן בלילה.
יעל עדכנה אותי, ובעצם פתחה לי את השער לתחום מילדותי שלא היה לי בו מושג.


בהתאם לגישה הרפואית השמרנית, ממליצים על סיום ההריון כאשר מתברר בוודאת שהעובר לא מתפתח. אם ממליצים על המתנה לפני ביצוע ההליך רפואי מקציבים לה עד שבועיים. לאחר תקופת זמן זו, כמעט כל רופא ימליץ לסיים את הריון הנפל בגרידה. גם כשההפלה מתחילה, ההמלצה תהיה לסיים בגרידה ולא להמתין לסיומה טבעי.

עוברים שמפסיקים להתפתח, רחם שלא מחזיק הריון, שליה שלא מתפקדת ולא מאפשרת לעובר להמשיך להתפתח, הן תופעות שכיחות. אנחנו לא שומעות על זה ולא מספרות את זה מספיק. זה לא מדובר ולכן כביכול לא קיים. כשזה "לא קיים", ובכל זאת זה קורה , עלולה האשה להסיק מכך שהיא "מקולקלת", שמשהו אצלה לא בסדר. מכאן הדרך ל חדר הרופא קצרה. שם "יתקנו" את "הקלקול".

בחלוף הזמן, ובעקבות עוד נשים שפנו אלי, התחיל להצטבר אצלי מידע על הפלות שמתרחשות ללא התערבות רפואית. המידע הזה לא מבוסס מחקרית, אלא נאסף על-ידי נשים שלא נרתעות מההקשבה לגוף, שלא מהססות לבחור בדרך שונה מהמומלצת על-ידי הרופא, שמוכנות לקחת אחריות על גופן ולחוות את ההפלה כחלק מהחיים.
אותן נשים הראו לי איך קורית הפלה טבעית. מהן גם למדתי כמה הרבה ווריאציות יכולות להיות להפלה, במשך הזמן, באפיונים הגופניים, בתחושות ובתגובות.

אני נזהרת לא להמליץ, לא לכוון, לא להדריך ולא להחליט. אני כן מוכנה לשתף בידע שנצבר, לספר על ניסיונן של אחרות, ולעזור למי שרוצה בכך למצוא את הדרך הביתה, אל האמון בעצמה ובגופה.
כל אחת בוחרת לעשות את המסע שלה בדרכה. כל אחת יכולה לשנות את דעתה בכל שלב, למצוא במי להעזר ומתי. כל אחת מחליטה איפה עובר הגבול שלה, כמה סבלנות יש לה, כמה כוח, כמה היא מוכנה להשקיע ובאיזה מחיר.

איך זה קורה

הגוף, הנפש, הדמיון, הרגש והרצון עושים עבודה משותפת של פרידה מההבטחה שהייתה טמונה בניצוץ הזה שכבה ומחפש את דרכו החוצה.
בגוף – מתרחש שינוי הורמונלי שמפסיק את בניית רירית הרחם, הזנת העובר והשליה ויצירת תאים חדשים.
הנפש – מחפשת את הדרך להישאר מחוברת לעצמה, מחפשת דרך לאמונה.
בדמיון – "רצים סרטים" שגורמים לנו לטעות ולחשוב שזו המציאות.
ברגש – צפים רגשות אבל על אובדן התינוק, התמודדות עם רגשות האשמה כאשה וכאם.
ברצון – התמוטטות היסודות של התכניות והציפיות מובילה להשלמה עם המצב החדש.

התסמינים הגופניים של תחילת הפלה: דימום, כאבי בטן, חולשה, אי שקט. התסמינים יכולים להופיע ביחד, לחוד או לסרוגין.

המתנה

כמה זמן אפשר לחכות להפלה טבעית?

משך הזמן לא קבוע, לא ידוע, לא תחום וכרוך בהמון אי וודאות.

ההחלטה כמה זמן לחכות, ראוי לה שלא תיקבע מראש, אלא תישקל בכל יום מחדש.
ההחלטה אם ומתי לקבל עזרה, ראוי לה שלא תיקבע מראש, אלא תישקל בכל רגע מחדש.

זמן ההמתנה תלוי ביכולת הסבלנות האישית, מידת הלחץ הסביבתי/משפחתי, הכניעה ללחץ הסביבתי/משפחתי, החסינות הפיזית, השקפת העולם האישית ותמונת הנסיבות הנוכחית.
אם מדובר על טרימסטר ראשון, אפשר לחכות חודשיים בלי לחץ. ובכל זאת, ככל שעובר יותר זמן, הסיכוי למהלך חלק מסיבוכים יורד.

רופאים לא ממליצים לחכות להפלה טבעית. הם לא מכירים ולא יודעים שאפשר גם אחרת משום שבמשך תקופה ארוכה קיימת המלצה גורפת לסיים באופן יזום הריון שלא מתפתח, על-ידי הליך רפואי כלשהו. הם מכירים את הסיבוכים, את הבעיות. הם לא התנסו בהפלות ספונטניות והם מפחדים. מפחדים מדימום, מזיהום, מבעיות פוריות עתידיות, מדברים שאין להם שליטה עליהם.

גם נשים רוצות להיות "אחרי זה". הן לא רוצות סיבוכים, לא רוצות סיכונים, לא רוצות לסחוב גוויה בבטן. לא רוצות להיות קרובות למוות.

אמצעים חיצוניים שיכולים להעריך את המצב הגופני:אפשר לעשות בדיקת דם פעם בשבוע, כבסיס להשוואה –

  • רמת ההורמון בטא HCG – עליה ברמתו מראה על התפתחות עוברית תקינה. אחרי ההפלה, רמה כלשהי בדם מראה על שרידים של רקמה ברחם.
  • תפקודי קרישה – למרות ששיבוש בתפקודי קרישה אופייני לשלב מאוחר יותר של אובדן הריון.
  • ספירת דם – לבדיקת רמת המוגלובין, והתאמת טיפול לתוצאת הבדיקה, כדי לא להגיע לאנמיה וחולשה בעקבות דימום.
  • סוג הדם – אם לא ידוע.

מתי כדאי לבקש עזרה, להתערב?

האם להתערב? האם לזרז? מנסיוני, כל ניסיון זירוז הוא התערבות במהלך הספונטני (כמו התערבות במהלך לידה), ועלול לשבש את האיזון ההורמונאלי העדין ולגרום להפרדות חלקית של השליה מדופן הרחם ולכן גם לדימום יתר.
יחד עם זאת, לפעמים, התערבות שפותחת חסימות, מסירה עכבות ומרפה יכולה לעזור. למטרה זו אפשר להעזר בדיקור, הומאופטיה, דמיון מודרך, שיאצו, רפלקסולוגיה או שאכטה מרגיעה.
אפשר לחזק את הגוף בתוספים- ויטמין C,  B קומפלקס, סווידיש ביטר, או/ו כל תוסף אחר על פי בחירתך.

התערבות חיצוניתמצילת חיים, בבית חולים נדרשת כאשר:

  • הדימום רב
  • עולה פחד
  • אין תמיכה וקשה בלעדיה
  • את מרגישה שזה מה שאת צריכה עכשיו בלי קשר לסימנים חיצוניים

ההתערבות הרפואית השיגרתית:
הרדמה כללית, הרחבת צוואר הרחם באמצעים מכנים או תרופתיים, ואז, לפי גיל וגודל ההריון- שאיבה או גרידה. לשתי ההתערבויות סיכונים וסיבוכים.

תרופות בשימוש רפואי:

  • ציטוטק – מכווץ את הרחם ופותח את צוואר הרחם. נכנס לשימוש בבתי חולים במקום גרידה. ניתן בנרות ווגינלים או בכדורים לצורך תחילת הפלה או כסיכום להפלה טיבעית. מחייב אישפוז וטיפול רפואי בבית חולים.
  • למינריה – אצה בצורת נר ווגינלי, האמורה לרכך את צוואר הרחם. מתאימה לנשים בהריון חוזר, לפני ביצוע גרידה.

גלים

איך אדע מתי ההפלה הסתיימה?

החלשות של ההתכווצויות והדימום יכולה להעיד על סיום ההפלה.
יחד עם זאת, להפלה יכולים להיות כמה גלים.

גל אחד – יהיה כזה שבסופו הרחם יתרוקן לחלוטין מכל תוכן ההריון. הרחם יתכווץ, הדימום יחלש בהדרגה ויפסק לאחר ימים ספורים.
גל שני – יתכן שיופיע אחרי יומיים עד שבוע  מחזור נוסף של דימום, יתכנו גם התכווצויות. אחרי הגל הזה, הרחם יתכווץ והדימום יחלש.
גל שלישי – יתכן שיופיע אחרי שבוע-שבועיים
כל אחד מהגלים הנוספים יכול לכלול דימום של כמה שעות, כאבי התכווצויות, או רק הפרשה קלה או כבדה של קרישי דם או שאריות שליה.

בדיקת אולטרסאונד נחוצה למי שרוצה לדעת אם הרחם התנקה לחלוטין. אפשר לבדוק מיד בתום הדימום, כמה ימים אחרי, או בתום הוסת הראשונה. הווסת הראשונה אחרי הפלה יכולה להיות כבדה יותר ולרוקן את הרחם משאריות קטנות. אפשר גם לא.

דימום
לפעמים, דימום יהיה הסימן הראשון לקיומו של הריון, אם לא נעשתה בדיקה לאישור הריון קודם לכן.
לא כל דימום יסתיים בהפלה, יתכן שמדובר במקור אחר לדימום ויתכן שמנוחה והתחזקות ישמרו את ההריון. אך אם כבר נקבע בבדיקה מוקדמת סיומו של ההריון, הדימום יעיד על תחילת ההפלה.
הדימום יכול להיות מועט או רב, קבוע או משתנה לפי התנוחה.
קשה לאמוד כמות, קשה לדעת מתי הדימום רב, ומתי הוא רק נראה כך.

סימן ראשון לאבדן דם מרובה הוא סחרחורת בשינוי תנוחה, חולשה, קוצר נשימה במאמץ ו/או מראה חיוור.
בכל מיקרה, לא טוב להשאר לבד בזמן הפלה, יש לדאוג שיהיה מישהו שיוכל לטפל ולעזור במקרה של דימום רב.

לפעמים אפשר לראות את תוכן ההריון בתוך מגוון ההפרשות, אבל לא תמיד. בשבועות מוקדמים בדרך-כלל העובר והשליה יצאו ביחד, אבל קיימת אפשרות שהשליה תצא רק אחרי כמה שעות או בגל השני.
אפשר לבדוק בטבלאות לפי גיל ההריון מה צפוי להיות גודל העובר.
הצבע של הדם – אדום; של הקרישים – אדום כהה, בורדו; של חלקי עובר ושליה – אדום בהיר, כמעט ורוד.

כאב
ההתכווצויות של הרחם יכולות להיות מורגשות במידה מועטה ולפעמים בכלל לא. אבל הן יכולות גם להיות חזקות מאוד, להזכיר צירי לידה, להמשך כמה שעות, לכאוב מאוד.
כאב דומה יכול להופיע גם בדלקת בדרכי השתן (ואז תיתכן גם הופעת דם בשתן), או כשההריון מחוץ לרחם (יורגש יותר בצד אחד). האבחנה תיעשה באולטרסאונד.

התאוששות
במהלך הפלה הגוף עובר תהליך אינטנסיבי בדומה ללידה. לאחר הפלה הגוף צריך להתאושש, בדומה להתאוששות אחרי לידה.

התהליך מורכב הן מתחושת האובדן, הריקנות, והן מהעוצמה של החיים, המוות והגוף.
אם התהליך ההורמונלי מתרחש כסדרו, ללא הפרעה, יתכנו תחושות התעלות והתרגשות, תחושות של עוצמה חזקה, של שלמות גופנית ונפשית עמוקה.
כל אשה תמצא את הדרך שלה להתמודדות ואת הטיפול התומך. חשוב שגם האשה וגם הסביבה יבינו את הצורך במנוחה, שקט, זמן ומרחב. רצוי לפנות שבועיים למנוחה לפני חזרה לשגרה.
הדימום אמור להפסק תוך 4-6 ימים. אם הוא לא נפסק או נחלש, יתכן וצפוי גל נוסף.

 

טיפול אחרי ההפלה:

  • אם היה אובדן דם מרובה, יש מקום לשקול מתן תוספי ברזל. תזונה משובחת ותוספים אחרים לחיזוק, כגון: ויטמין C ויטמין E ואבץ.
  • סוג דם -Rh – למרות הסיכוי הנמוך למעבר דם כשאין התערבות במהלך ההפלה, ההמלצה הרפואית היא  לקבל אימונוגלובולין ((Rho(D במינון של 50 מיקרוגרם), כשההפלה קורית משבוע שמונה ומעלה, או בלי קשר לשבוע, בשל החשש למעבר דם והתפתחות ריגוש בדם.
  • מדידת חום פעם ביום, לזיהוי מוקדם של סימני זיהום.

כמה זמן לחכות לפני הריון נוסף?

אין תשובה חד משמעית לשאלה הזאת. אם התהליך עבר ללא התערבות, הרחם התנקה בשלמות, הדימום נפסק והאשה מרגישה טוב, אין צורך לחכות לוסת, הגוף כנראה מוכן לעוד הריון. יחד עם זאת, כדאי לתת זמן להחלמה רגשית, לחוות את האבל לפני שמפנים מקום לילד נוסף.


ולסיום, בקשה:

לפעמים, נשים מבקשות עצה ועזרה, עוברות את התהליך, אך שוכחות לחזור אלי לספר איך היה. אני מבקשת מכל מי שעוברת הפלה בבית, שתעדכן, שתספר, שתשתף אותי. ככה יוכל הנסיון להצבר ועוד נשים יוכלו להנות ממנו.

שרהלה

מה הלחץ? \שרהלה

בכל סיפור/סרט שעוסק בלידה אפשר לראות את המאמץ שעושה האישה על-מנת שהתינוק יצא.

לידה מתקשרת כמעט אצל כולנו לכאב, מאמץ, קושי, לחץ.

האם זה הכרחי?

"תתפשטי, תתלבשי, תשכבי, תזוזי, אל תזוזי, תיקחי, תיתני, תפתחי את הרגליים, תראי לי, תנשמי, תלחצי, עוד, עוד עוד…….."

בכל לידה מתרחש נס. נס הבריאה. בכל לידה מתגלות נפלאות הגוף מחדש. בכל לידה נפתחות אפשרויות חדשות, נפרשים לפני אינסוף היכולות של האישה היולדת, בכל פעם מחדש אני נפעמת ממה שהגוף יודע ויכול לעשות אם רק נבטח בו ולא נפריע.

"תסגרי את הפה ותלחצי חזק למטה."

"יותר חזק."

"את לא לוחצת טוב, אם לא תלחצי הוא לא יצא."

"אם הוא לא נולד עד ארבע- נצטרך לעשות וואקום"

"את לא רוצה אותו בחוץ? אז למה את לא לוחצת?"

"היא צריכה זרוז, אין לה כוח ללחוץ, אולי נעזור לה קצת?"

אין מקום ללחץ בלידה. לא צריך להילחץ מהשעון, לא צריך להילחץ מהכאבים, לא צריך להילחץ מהסביבה, ובטח לא מחמותך. והעיקר, לא להילחץ מהלחץ.

משהו נעוץ בתודעה המשותפת שלנו, כי ככה לימדו אותנו, ככה מספרות החברות, ככה סיפרה אימא ואולי סבתא, ככה סיפרה השכנה. העלאת הרעיון שאפשר גם אחרת כבר מעלה גבות בתמיהה. קודם כל, למה לשנות משהו שעבד ועובד. ושנית- הרי זה כל כך לוחץ וכבר רוצים את התינוק בחוץ, ולהיות אחרי זה… וכולם מסביב כל כך מעודדים, ודיייייייייי שיגמר כבר הכאב הזה………… אז למה לא ללחוץ?

אני לא בטוחה שיש לי תשובה מוחצת וחד משמעית לשאלה הזו. ככל שיש לי יותר ניסיון בלידה בבית, ככה אני מרגישה כמה הרבה אני עוד לא יודעת, וכמה הרבה לא תלוי ביולדת ולא במיילדת.

בתחומים רבים בחיים מדובר היום על כך שהלחץ מכווץ, מונע זרימה טובה ועוצר את התהליכים, בין אם מדובר בתהליכים נפשיים או גופניים. במה אם כן שונה רגע הלידה? האם התינוק לא יצא לאויר העולם אם אמו לא תילחץ כדי להוציאו?

-"לוחץ לי, אני צריכה לחרבן"

-"נכון, זה הראש של התינוק, זו אותה הרגשה"

-"אני רוצה ללחוץ, אני חייבת ללחוץ, זה לוחץ נורא…….."

-"תנסי להרפות, תנסי לפתוח לו את הדרך, תשחררי את כל השרירים,  תני לו לבוא בקצב שלו"

-"אני לא יכולה, זה נורא לוחץ………"

הלחץ הזה שאת מרגישה מסמן לגוף שלך כמה התינוק שלך קרוב אליך. הגוף שלך שהזין ונשא את עוברך תשעה חודשים יודע עכשיו להוביל אותו החוצה אל תוך ידייך המצפות. תני לגוף שלך לעודד אותו בדרכו, לעטוף אותו ברכות, לשטוף אותו באהבה וחום. הגוף שלך, הרחם, דוחף אותו בכל התכווצות בתעלת הלידה, עוד קצת ועוד קצת. זה כל כך חכם והגיוני.

-"זה עוזר לי כשאני מרפה… כשאני לוחצת זה כואב יותר… אבל אני לא יודעת אם זה עוזר.. אולי הוא תקוע שם…"

-"הכניסי שתי אצבעות לנרתיק והרגישי איפה הראש"

-"וואאאוו, הרגשתי, הוא קרוב, נגעתי בו… אבל הוא חוזר חזרה…

-"כשהרחם נרפה, לאחר הכיווץ, הראש חוזר קצת אחורה. אבל רק בשביל לקחת תנופה, בכיווץ הבא הוא יתקדם יותר."

-"יו, אמאלה, הוא ממש קרוב, מה לעשות שיצא כבר?"

-"כלום. עוד קצת סבלנות"

"ש……ש………ש…… אההההההההההה……(משה, מה עשית לי?)"

 כשהראש כבר כמעט בחוץ, וזה לוקח לו הרבה זמן לעשות את שני הסנטימטרים האלו, כולנו מתחילים להיות חסרי סבלנות. נו כבר, שיצא! עוד לחץ אחד קטן יוציא אותו, אז יאללה. חוסר הסבלנות הוא אחד האויבים הגדולים שלנו בלידה. הוא משתלט עלינו ברגעינו הקשים וגורם לנו לעשות שטויות. אף אחד לא מחוסן נגדו, אפילו לא המיילדת ה"מנוסה". אבל אם לא נופלים לפח הזה, הרי שלידה ללא לחץ היא לידה נעימה יותר, עם פחות נטייה להסתבכויות. זוהי לידה המזמנת ליולדת ולילוד מפגש רגוע, פתיחה של חיים חדשים, ולא סיומו של פרק מתיש.

אני חושבת שרצפת האגן תהייה המרוויחה העיקרית מהסידור החדש. כשאת לוחצת כלפי מטה, מה שאת מרגישה כעזרה לתינוק לצאת, הוא למעשה דחיסה של כל אברי הבטן כלפי מטה על שרירי רצפת האגן. לפעמים, הלחץ החזק גורם לכיווץ, בעיקר בגלל הקשר שלו לכאב, כיווץ הנרתיק, שיכול להקשות את המעבר של הראש.  אם היית יכולה , במקום זה, להשאיר את הכול במקומו ורק לפתוח את הדרך לדבר היחיד שאמור לצאת משם, לא יותר עדיף?

טוב, אני לא אלך ואשאיר אותך בלי הצעות פרקטיות. אז הנה כמה:

אמני את גופך להרפות

צרי קשר בין נשימה והוצאת קולות לבין הרפיה

לימדי להביא את התודעה למקום שקט (יוגה, יוגה ועוד פעם יוגה)

אפשרי לעצמך למצוא את תנוחת הלידה המתאימה לך

התרגלי לבטוח בגופך

עימדי על זכותך ללדת בדרכך

אביבה עידן

מיילדת בית- "אמא טבע עם הטבע"

מושב דבורה ד.נ גלבוע תענך

טל':      052-8611680

אני נשואה ואם לשלושה.

במקצועי אחות ומיילדת מוסמכת מזה 15 שנה, מיילדת בבית, מלווה ומיילדת ללידה פרטית בבית חולים האיטלקי בנצרת.

מדריכת הכנה ללידה לקבוצות/לפרטיים באמצע שבוע/בסופשבוע.

"מיילדולה" מלווה ללידה בבית חולים.

מלווה ומדריכת הורים לאחר לידה.

מושב דבורה

avivaidan@walla.co.il

אילנה שמש

אילנה סימה את העבודתה בלידות בית. מבקשת לא לפנות אליה בנושא זה 

 

מושב ישרש 53 ד.נ עמק שורק 76838

shemesha@zahav.net.il

אילנה שמש, מיילדת מוסמכת מאז 1982, ילידת ארה"ב, עלתה לארץ ב 1973
ולמדה בבית ספר לא

חיות ע"ש שיינברון ליד איכילוב ובוגרת קורס מיילדות באיכילוב.
עבדה כמיילדת 5 שנים בבית חולים אסותא בתל אביב. היא
היא עבדה בבית החולים משגב לדך במשך 14 שנה עד סגירתו, והייתה אחראית על חדרי הלידה הביתיים. בזמן עבודתה שם התמחתה בלידות טבעיות ובלידה רכה.
עד 2012עברו תחת ידיה המנוסות של אילנה שמש מעל 5000 לידות ומתוכן יותר מ-900 לידות בית.
כיום אילנה עובדת באופן פרטי במעקב הריון הוליסטי ובלידות בית המתקיימות בבית היולדת או בצימרים כפריים בסמוך לביתה במושב ישרש הנמצא במרכז הארץ בין רמלה לרחובות.
אילנה נחשבת כאחת המובילות במאבק האידיאולוגי למען זכויות היולדת לביטוי עצמי בלידה,
והיא יסדה את דרך אם בת"א .היא בעלת ידע נרחב ברפואה אלטרנטיבית בתחום ההריון והלידה, וכתבה את הספר הראשון בעברית על תורת הלידה בבית בישראל, "ללדת בבית".אילנה גרה במושב ישרש, נשואה ואם לשלוש בנות, את בתה האחרונה ילדה בבית. בשנים האחרונות גם זכתה לילד בבית את שלושת נכדיה.

http://birthathome.co.il/

 

ברברה בן עמי

- ירושלים

0507874273               02-6419659

Barbarabenami@gmail.com

http://www.homebirthisrael.com

מיילדת מוסמכת
BSN (האוניברסיטה העברית) ,MA (State University of New York)

הומיאופתית בשיטה הקלאסית

שמי ברברה בן עמי, אני מיילדת. אני עובדת כמיילדת מ-1987 ויילדתי אלפי תינוקות במשך שנים אלו. נולדתי וגדלתי באנדובר, מסצ'וסטס, ארה"ב, ועליתי לישראל בגיל 18 שנת 1977. אני נשואה לאמנון ואם למידן, עמית ובעז.
למדתי בבית הספר לסיעוד "הדסה" בירושלים, וסיימתי את לימודי בשנת 1982. החל משנת 1987 אני עובדת כמיילדת מוסמכת. במשך 20 שנה עבדתי כמיילדת , מדריכת הכנה ללידה וכאחות מחקר בהדסה עין כרם לפני שהתחלתי לעבוד כמיילדת בית.
במהלך שנותיי כמיילדת בבית חולים העניין העיקרי שלי היה בהדרכה לקראת לידה ולידה טבעית (בתוך מסגרת בית החולים). השתתפתי בכתיבת הנהלים ללידה טבעית בהדסה עין כרם, אך בסופו של דבר התפקחתי והתאכזבתי מההתערבויות הרפואיות הרבות, טקטיקת ההפחדה וזירוזי לידה בלתי מוצדקים רבים, וכן מהאמונה העיוורת בדגם הרפואי של לידה המושרש כל כך בחברה ובבית החולים.
פיתחתי עניין בלידת בית במהלך השתתפותי בקורס ניהול לידה טבעית בהנחיית מיכל בונשטיין בשנת 1999. במהלך הקורס הבנתי שהמילים "בטוח", "הטוב ביותר" ו "בית חולים" לא בהכרח הולכות יחד. השיעור הגבוה של התערבויות לא מוצדקות בלידה לשם "יתר בטחון" או מסיבות אחרות, ושל ניתוחים קיסריים, ללא שיפור בשיעורי התחלואה ותמותה של ילודים ויולדות לאחר הלידה עודדו אותי לבחון אפשרויות אחרות ללידה.

במהלך הקורס ללידה טבעית הכרתי את רונית קופלס אשר הזמינה אותי להתלוות אליה בלידת בית. לידת הבית שבה נכחתי יחד עם רונית הייתה שונה מכל מה שחוויתי בבית החולים. היה זה אירוע שהשפיע באופן דרמתי על חיי, על האופן שבו האמנתי שלידה צריכה להיעשות, ועל תפקידי כמיילדת וכמדריכת הכנה ללידה. הבנתי כי זו המיילדות עליה חלמתי ואותה חיפשתי. מיילדות שבו יש קשר עמוק בין המיילדת ובני הזוג שמבוסס על אמונה, כבוד ואחראיות, יחד עם בטיחות ומקצועיות.לידת בית עם ברברה בן עמי - מיילדת מוסמכת
אז ידעתי כי עלי לעשות שינוי קיצוני, אך השינוי לקח זמן. לאחר שחוויתי מה לידה יכולה וצריכה להיות ידעתי מה עלי לעשות, אך היה זה קשה מאד לחולל את השינוי במהירות ובאופן קיצוני כל כך, ולערער את כל אמונותי בקשר לתהליך הלידה.
בלידת בית המיילדת מכירה את בני הזוג המצפים לתינוק ואלו לומדים להכיר ולסמוך עליה. ביקורים טרום לידתיים רבים נערכים בביתם של בני הזוג או בביתה של המיילדת. זהו תהליך לידה מכבד, אישי, אחראי ובטיחותי.
ההחלטה לשנות את דרכי כמיילדת נעשתה לאחר שהתחלתי ללמוד הומאופתיה קלאסית במכללת ברושים בניהולו של ד"ר חיים רוזנטל בשנת 2006. לאחר שנה אחת של לימודי הומאופתיה החלטתי שלא אוכל להמשיך לעבוד במסגרת בית החולים. יצאתי לחופשה ללא תשלום באוקטובר 2007 ומעולם לא שבתי. אני הומיאופתית מוסמכת החל מיולי 2010. מעולם לא חשתי כה מרוצה ומסופקת מבחינה מקצועית ומבחינה אישית .

ג'ויס בטלר

02-5337637
0507967411

Joycebcjb@gmail.com

מושב מטע 152 ד.נ האלה
מיקוד 99870

אני עובדת כמיילדת מאז 1986. עבדתי בבית חולים הדסה שנתיים וחצי, ואחר כך בבית חולים משגב לדך 15 שנה. עוד בתקופת עבודתי כמיילדת במשגב לדך, נסעתי להולנד להשתלמות בלידות בית. כששבתי לארץ, התחלתי לעבוד כמיילדת בית, וכמשגב לדך נסגר, לידות בית הפכו לעיסוקי המרכזי. בעבודתי עם היולדות, אני משלבת רפקלסאולוגיה, צמחי מרפא הומאופתיה וארומתראפיה. אני מאמינה ביכולת הטבעית של גוף ונפש היולדת, ואני מביאה לכל לידה את הניסיון שצברתי באלפי לידות שזכיתי להיות שותפה להן.

I have worked as a midwife since 1986. I worked at Hadassah Hospital for two and a half years, and afterwards at Misgav Ladach Hospital for over 15 years. While I was working as a midwife at Misgav Ladach, I went to Holland to participate in home births. When I returned to Israel, I began working as a homebirth midwife, and when Misgav Ladach closed, homebirths became my main occupation. I use reflexology, herbs, homeopathy and aromatherapy in my work with birthing women. I believe in the natural ability of my women and their babies to have a positive homebirth. The experience I have gained from being privileged to be present at thousands of births serves us well.

מאיה נותקין

נהלל , 0507306967 0773456507

mayanotkin@gmail.com

אצלי באתר http://www.laida.co.il

גרה בנהלל, נשואה ואם לארבעה ילדים, מיילדת משנת 1979. למדתי בביה"ס לאחיות בבי"ח העמק, בוגרת קורס מיילדות ברמב"ם ובעלת תואר ראשון לאחיות באוניברסיטת חיפה.

כל חיי המקצועיים אני מיילדת.

בתור סטודנטית צעירה בביה"ס לאחיות תמיד איכשהו הייתי מגיעה לעשות משמרות בחדר לידה. המשיכה הייתה קודם כל מאוד אינטואיטיבית. תהליך הלידה, אליו נחשפתי בגיל צעיר הדהים אותי: העוצמה שלו, והעובדה שהוא היה טבעי ולא רפואי. משהו שקורה מבלי שאנחנו, הצוות, מחוללים אותו. באותה תקופה בבית החולים הנהלים לא היו קפדניים כמו היום וכמיילדת היו לי הרבה עצמאות וחופש פעולה. היה מקום למחשבות ולדעות שלי (קצת פחותשל היולדת עצמה). היה ברור לי כבר אז שמיילדות זה המקום שלי. מקום בריא ומפעים.

כמה שנים לאחר מכן, כשלראשונה ילדתי בעצמי, הייתי מופתעת. אחרי כל כך הרבה לידות שליוויתי מהצד, הצירים הדהימו אותי והבנתי כמה בעצם לא ידעתי ועד כמה התהליך הוא אינדיבידואלי.

אחרי הלידה התחלתי לחפש דרכים להתפתח בתחום: ללמוד הכנה ללידה, ללמוד לידה טבעית. משהו בתוכי נמשך לדרך הזאת וחש שהיא הנכונה עבורי.

התחלתי לשלב בעבודתי כמיילדת גם עבודה בקהילה. באופן זה עבודתי הייתה הוליסטית- ליווי של המשפחה והאם לאורך ההיריון, בלידה ולאחר הלידה.

בהמשך, עבדתי במשך שבע שנים כסגנית לאחראית בחדר לידה בביה"ח העמק. בתקופה זו  הכנסתי שינויים רבים בגישה המיילדותית ליולדות ולתינוקות. ניסיתי לתת, במסגרת בית החולים, משקל רב יותר לגישת הלידה הטבעיתובניתי מערך של קורסים המכינים ומלווים את היולדות ובני זוגן בהריון, בלידה ובהנקה.

ולמה דווקא מיילדת בית?

במהלך התקופה האינטנסיבית בביה"ח הבנתי שחסר לי משהו. חסרה לי הפשטות, הטבעיות, הספונטאניות, השליטה של היולדות על דרכן. כאבתי את איבוד האמונה בגוף וביכולתן ללדת ללא עזרה. הפריע לי מאד הניתוק והבידוד מכל מה שקשור לשטף החיים המוכרים של האישה.

הבנתי שאני רוצה לצאת לדרך חדשה – ישנה, לחזור להכיר וללוות את הנשים בבית, בתוך הקהילה, באופן רצוף לאורך המעגל של אמהות, הריון, לידה, וגידול הילדים.

כך, לפני שמונה שנים, החלה דרכי כמיילדת בית.

אני רואה במיילדות תחום הכולל בתוכו את התהליך הנשי והמשפחתי כשלם.

מתוך ראיה זו יש חשיבות גדולה בעיני לביסוס הקשר בין המיילדת ליולדת בהריון ובהכנה המשותפת והמעמיקה ללידה. אלו תורמים תרומה רגשית ופיזיולוגית עצומה ללידה חיובית וטובה.

גם לאחר הלידה אני כאן עבור הנשים והמשפחה – כיועצת הנקה מוסמכת, כאישה וכאמא. בעבורי קשר זה חשוב מאין כמוהו, קשר שהעת המודרנית ניתקה אותו עד ששכחנו להרגיש ולדעת כמה הוא משמעותי.

אני מרגישה זכות גדולה לעסוק במקצוע זה, וללוות נשים בתהליך המופלא של הבאת חיים לעולם.

בימים אלו, כאשר אנו נאבקות על הכרה  במיילדות הבית כמקצוע עצמאי ועל המשך הקיום של המקצוע בכלל, ברור לי שיש לפעול למען מיסוד לידות הבית. הכנסת אפשרות הבחירה "היכן ללדת" לקופות החולים, קבלת ביטוח ממוסדות ממשלתיים או קופות החולים ומימון הלידה ע"י המדינה.

 

להמשיך לקרוא