הורמונים בלידה
הורמונים בלידה- תפקידם וכיצד נוכל להיעזר בהם ללידה טובה
הורמוני הלידה הם מתנה הם כוח רב עוצמה וקסום.
על מנת שיופרשו בזמן הנכון ובכמות הנכונה צריך להבין את תהליך הלידה ולהיות במרחב שמאפשר נוכחות והתחברות לתחושות ,למכאובים, לשאיפות ולכוחות. מצב זה יתקיים אם לא תהיה הפרעה לתהליך ואת תחושי מוגנת ובטוחה בלידה שלך.
אוקסיטוצין –
הורמון האהבה האוקסיטוצין הוא ההורמון העיקרי שגורם לפעילות שריר הרחם, הוא מופרש בפולסים,כך גורם להתכווצות וההרפיה שאופייניים לצירי הלידה.
אוקסיטוצין אינו יכול להיות מופרש בעת שמופרש הורמון הדריכות – אדרנלין.
התנאים האופטימאליים להפרשת האוקסיטוצין הם תחושת בטחון ופרטיות והעדר צפייה ביולדת (מישל אודנט).
האוקסיטוצין מגיע לשיא אחרי הלידה על מנת ליצור את הקשר החזק בין האם לתינוק והוא דרוש להנקה יעילה וטובה שכן הוא אחראי על רפלקס שחרור החלב, בנוסף מכווץ את הרחם לאחר הלידה.
אנדורפינים –
משככי כאבים טבעיים של הגוף.
אלו חומרים טבעיים שמופרשים בגזע המוח, בעצבים ובשליה כשהגוף מתאמץ מעבר לגבולות הרגילים. הפרשת האנדורפינים גורמת לשינוי בפענוח של תחושת הכאב, ולתחושת רווחה וכן משנים את תפיסת הזמן והמקום. לקראת סוף ההיריון רמת האנדורפינים גבוהה וקבועה ונותנת תחושה של רווחה, קבלה, מוכנות לתינוק, שינה לא רציפה, חלומות מוחשיים, ושכחה.
כשהלידה מתחילה והצירים מתגברים יש גירוי ליצירת האנדורפינים.
ככל שגוברת עוצמת הצירים, כך עולה רמת האנדורפינים בגוף היולדת.
רמת האנדורפינים הגבוהה יוצרת מצב תודעתי שונה שמאפשר ליולדת לשכוח מכל מה שסובב אותה ולהתרכז בתהליך הלידה בלבד.
הפרשת אנדורפינים תקינה במהלך הלידה במקביל להתגברות הצירים באופן תקין, מגבירה את יכולתה של היולדת להתמודד עם הכאב ללא התערבויות של משככי כאבים.
כשהתינוק נולד רמות האנדורפינים הגבוהות יוצרות מצב של אופוריה, ערנות ואושר. האופוריה הזאת שמאפשרת לאם לטפל בתינוק וליצור עימו את הקשר הראשוני.
במהלך הלידה מפריש גם העובר אנדורפינים שגורמים להפרשת פרולקטין והכנת השדיים להנקה.
יומיים שלושה אחרי הלידה יש חזרה של רמות האנדורפינים לרמות של לפני ההריון, לכן פעמים רבות נשים חוות את הירידה הזאת המכונה דכדוך אחרי לידה (בייבי בלוז) , אם התופעה נמשכת מעל שבועיים יש לפנות לעזרה מקצועית.
אדרנלין –
מפריע לתהליך הלידה בשלב הראשון שלה, ומועיל בשלב השני שלה
כשהאדרנלין מופרש, אוקסיטוצין לא מופרש בשלב הראשון של הלידה הפרשת אדרנלין פתאומית תשבש את מהלך הלידה הטבעי.
במצב זה היולדת מוציאה את עצמה ממצב נורמלי של התכנסות וריכוז (אנדורפינים) והלידה אף עלולה להיעצר לגמרי, בהשפעת האדרנלין יש ירידה בכמות הצירים על מנת למנוע את התקדמות הלידה.
השרירים של היולדת נעשים מתוחים, הנשימה הופכת שטחית והכאב מוגבר. פחות חמצן יגיע לרחם, פחות חמצן לעובר, ועולה הסיכוי להזדקקות למשככי כאבים. יש ירידה באספקת דם לרחם (האדרנלין גורם לזרימת דם מוגברת לשרירי השלד, הלב, הראות והמוח).
בהשפעת האדרנלין היולדת מרגישה צורך למצוא מקום בטוח לה ולתינוק שלה, לכן הגוף מאט את התהליכים שמקדמים את הלידה. הגוף לא רוצה ללדת במקום שהוא חושב כ"מסוכן".
בלידה תקינה שמתנהלת באופן טבעי רמת האדרנלין עולה באופן הדרגתי כהכנה למאמץ בשלב הלידה השני. האדרנלין נותן לגוף את היכולת לתפקד תוך המאמץ של השלב השני של הלידה.
בשלב השני של הלידה האדרנלין קיים ברמות גבוהות:
היולדות נוטות להיות זקופות, מלאות אנרגיה ועם צורך פתאומי לאחוז מישהו או משהו. האדרנלין גורם לאם להיות ערנית כשהתינוק נולד, מספיק בכדי להגן על התינוק אם יהיה צורך. גם התינוק עצמו מפריש אדרנלין במהלך הלידה ולכן נולד ערני , עיניו פקוחות ואישוניו מורחבים.
בשלב הראשון של הלידה יש לנסות ולהחזיר לגוף את תחושת הביטחון ולבטל את הגורמים שהביאו לעליה באדרנלין.
באופן תקין בלידה יש כמות מסוימת של דחק ויש עליה הדרגתית באדרנלין. אם היולדת נחשפת למקורות דחק נוספים חיצוניים או מושפעת באופן קיצוני ממקורות דחק פנימיים, יפריש הגוף שלה אדרנלין כדי לעזור לה.
סיבות שיכולות להביא להפרשת אדרנלין ולכן מפריעות ליצירת האוקסיטוצין והאנדורפינים:
סיבות חיצוניות וסביבתיות:
סביבה לא מוכרת ,ריח לא נעים, אנשים זרים, רעש והפרעות, אור נדלק / אור חזק, נוכחות של אדם לחוץ ודרוך, בדיקות פנימיות, הרגשה של חשיפה, העברה ממקום למקום, שאילת שאלות, ריבוי מטפלים, בדידות. תנוחות לא נוחות, התערבויות לא נעימות.
סיבות פנימיות:
דאגה של היולדת לבריאות העובר, פחד מקרע בפרינאום, פחד ללדת, פחד מכאב, פחד מלהיות אמא לתינוק , זכרונות קשים כמו של התעללות מינית, כעס ומבוכה, בעיות עם בן הזוג. ידע מוקדם יכול לעזור להימנע ממצבים כאלו, בסיבות הפנימיות חשוב לטפל עוד בתקופת ההיריון.
