אמא שלי, נאוה טיגר, נפטרה לפני 22 שנה, בגיל בו מאוד מאוד הייתי זקוקה לה.
לפני היותי נשואה, לפני היותי והפיכתי לאמא.
אמא שלי הייתה אוטוריטה לטיפול בתינוקות אצלנו בקיבוץ בו נולדתי וגדלתי – קיבוץ מחניים.
מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי, איתה, מתבוננת כיצד הידיים הרכות והמיומנות שלה מטפלות, מאכילות, רוחצות, מרגיעות תינוקות מינקותם.
אני זוכרת את האימהות הצעירות שנועצות בה, בידע ובניסיון שלה, והיא שם פשוט שם.
בבחירתי במקצוע המיילדות, בחרתי בה וגם בחיים.
זכיתי שנים ארוכות לעבוד בחדר לידה פוריה. מקום בו הרגשתי מוקפת בהרבה אימהות-מיילדות, ועל המפגש עמן אני מודה בכל רגע ורגע. על הזכות והאפשרות ללמוד מהידע והניסיון שלהן. מיילדות שמאפשרת לידה פיזיולוגית וטבעית גם במסגרת חדר לידה, ויותר מפעם אחת הייתי רואה אותן נעמדות על רגליהן האחוריות מול מערכת שלא תמיד רואה את הדברים באותו אופן.
לפני מספר חודשים החלטתי לצאת למסע חדש/לא חדש והוא עולם לידות הבית וליווי יולדות ללידה בחדרי לידה. אני מאמינה בזכות האישה על גופה ועל זכות בחירתה ללדת באופן ובסביבה בה היא מעוניינת.
אני מאמינה שתפקידי כמיילדת בית הוא לאפשר מרחב בחירה בטוח ומקצועי, בתוך מסגרת וסביבה שהכי מיטיבה עבור האשה.
אני מאמינה ומכירה בחשיבות הקשר שנוצר בין המיילדת ליולדת לאורך ההריון, לידה ואחריה כחלק בלתי נפרד מה-WELL BEING של האישה והתינוק והמשך דרכה בעולם כאשה, כבת זוג וכאמא.
כל מה שאני מבקשת כעת הוא להעניק מכל אותם כלים שאספתי באמתחתי לאורך השנים, לנשים שיהיו מעוניינות בכך.
ובנוסף, אני נשואה לעופר, אמא לארבעה ילדים. שללא תמיכתם, הבנתם, ואהבתם אין לי מושג איך ניתן להיות אחות או מיילדת.
אני בוגרת הסבה לסיעוד מלימודי מזרח-אסיה, מה שאני מאמינה שהעניק לי את ה"קרקע" להמשך קיומי בעולם.
בהכשרתי אני מורה ליוגה בגישת בריגהו יוגה, קורס BOT, לימודי בודהיזם למטפלים ועוד השתלמויות שונות ומגוונות מעולם המיילדות.
ולסיום בוחרת להציג כאן דווקא תמונה מלפני מיליון שנים בערך שלי ושל אמא שלי, כי יש לה חלק בלתי נפרד מכל מה שכתבתי כאן.
באהבה רבה רבה לכל הקיום הנשי שבעולם על כל המשתמע מכך, ובכלל לקיום כולו.
יש קשר ישיר בין לידה רכה ואפשרות להתקיימות אהבה בעולמנו, כך אני מאמינה.
אני גרה בקיבוץ מחניים, עובדת באיזור הגליל והצפון
