מידע עדכני על הצורך במתן ויטאמין K

 ויטמין K הוא אחד מהמרכיבים בתהליך קרישת הדם.

המלצת משרד הבריאות היא מתן זריקה לשריר הירך 1 מ"ג מיד לאחר הלידה.

ע"פ המלצת היצרן, וכפי שמקובל באירופה, אפשר לתת  2 מ"ג דרך הפה בשלוש מנות – לאחר הלידה, בגיל שבוע ובגיל חודש.

מטרת המתן היא להמנע מהתפתחות מחלת הדימומים של הילוד, שמתפתחת בעקבות חסר ויטמין K.

הדאגה העיקרית היא מניעה של הדימום המאוחר שזו מחלה נדירה יותר אך חמורה וקשורה לילודים הניזונים מהנקה בלבד.

ריכוז ויטמין K בפורמולות או בחלב פרה גדול יותר באופן משמעותי מאשר בחלב אם.

המחלה מופיעה בערך ב-1 ל-10000 ילודים. מחצית  מהילודים האלה יסבלו מהפרעה זו אחרי השבוע הראשון של החיים, רובם ימותו או יסבלו מנזק מוחי משמעותי עקב דימום תוך מוחי.

הדימום המוקדם אופייני לגורמי סיכון מסוימים כמו: אמהות שבמהלך ההריון קבלו תרופות אנטיקונבולסיביות לטיפול באפילפסיה.

הדימום המאוחר יותר שכיח בתינוקות שנולדו פגים או בלידות טראומטיות כמו לידת עכוז ולידה מכשירנית. או תינוקות שיש להם מחלת כבד ובעיות ספיגה.

תינוקות המראים סימנים של דימומים קטנים מהעור אף או פה יתכן שאלו סימנים המעידים על דימום משמעותי שיופיע שבועות אחרי.

 נשאלת השאלה למה לא לתת ויטמין K רק לתינוקות בסיכון ?

כשליש מהמקרים יהיו ללא גורמי סיכון מקדימים. קימת הערכה שאם ניתן ויטמין K רק לתינוקות בסיכון מתוך 800000 לידות בשנה באנגליה 60-80 יסבלו מדימום, 15-20 יסבלו מדימום תוך מוחי, 4-6 ימותו מדימום תוך מוחי, 10-20 יסבלו מנזק מוחי עקב הדימום.

מ-1960 השתמשו בוויטמין K באנגליה, אירופה וארה"ב במתן זריקה תוך שרירית פעם אחת לאחר הלידה. זה זול ואפקטיבי ולא דווח על כישלון בטיפול, גם לתינוקות עם מחלת כבד שהם בסיכון הגבוה ביותר.

ב1990 פורסמו 2 עבודות שמצאו קשר בין ויטמין K בזריקה ללויקמיה בילדות. בעבודות הללו סקרו ילדים עם לויקמיה ובדקו כמה מהם קבלו ויטמיןK בזריקה והשוו לילדים ללא לויקמיה. נמצא סיכון מוגבר -RR 1.8.

לאחר העבודות הללו נעשו עוד כמה עבודות כדי לבדוק אם אכן זהו סיכון אמיתי או מקריות ולא נמצאו הוכחות שתמכו בעבודות הנ"ל.

נעשה מחקר בדנמרק שבדק את כל הילודים שנולדו בתקופה של 40 שנה מ-1945 והשוו את שיעורי הלויקמיה בין אלה שקבלו ויטמין K בזריקה או  בשתייה וכאלה שלא קבלו כלל ולא מצאו הבדלים.

המדיניות הלאומית בגרמניה ואוסטרליה השתנתה למתן ויטמין K בשתייה כלומר מתן בעת הלידה, 7 ימים לאחר הלידה ו28 יום לאחר הלידה.

לאחר השינוי במדיניות נקבע שאם האם מאכילה את התינוק בפורמולה המנה האחרונה של ויטמין K אינה הכרחית כי ויטמין Kמוסף לפורמולות.

 ב 1950 לפני שניתן ויטמין K כמניעה, שיעור המחלה היה 4 ל-1000 לידות, כשהרוב היה דימום קלסי של הילוד הקורה בעשרת הימים הראשונים לחיים.

כנראה שהשיעור היה גבוה עקב לידות טראומטיות וכן דחית ההנקה לא אפשרה לתינוקות לקבל כולסטרום המכיל כמות רבה יחסית של ויטמין K.

 Hemorrhagic Classic Disease

מאופיינת ע"י דימום מחבל הטבור מעיים או לתוך העור. וזה ניתן למניעה באופן טוטלי ע"י מנה בודדת של ויטמין K בלידה.

 המחלה המאוחרת מופיעה בגיל 2-12 שבועות והיא לעיתים קרובות פטאלית וקשורה בתחלואה חמורה עקב דימום תוך מוחי.

ב-40%-60% מהמקרים יש בעיה נוספת כמו מחלת כבד או בעיית ספיגה התורמות למחסור בוויטמין K .

השיעור של המחלה המאוחרת הוא 1 ל-17000 ילודים ללא מניעה.

1 ל-25000 עד 1 ל-70000 בילודים שקבלו מנה אחת בלידה בשתייה.

1 ל-400000 בילודים שקבלו מנה אחת בזריקה.

למרות שמתן בזריקה זו המניעה הכי אפקטיבית  זו עדין פעולה פולשנית ומכאיבה. ומאחר ועדין קיים דיון לגבי הקשר עם לויקמיה ולמרות שעדין לא הגיעו למסקנות סופיות, ההוכחות עד כה לא מצאו קשר.

אותם שיעורים של המחלה המוקדמת והמאוחרת יכולים להיות מושגים ע"י מתן בשתייה בכמה מנות וחשוב לוודא את ההיענות של ההורים להשלים את הקורס.

מהי רצפת האגן ? ולמה כדאי לנו לדעת יותר עליה?

  רצפת האגן, אזור  שרירי מוצנע  בין רגלינו, שהוא גם  המוצא למספר פתחים חשובים: צינור השתן, הנרתיק (אצל האישה) ופי הטבעת. רצפת אגן בריאה חשובה ליציבה של השלד ולתפקוד תקין של מערכת השתן, המין והצואה. אם היא חלשה מדי או מכווצת יותר מדי תפקודה נפגע.
רצפת האגן מורכבת מרקמות חיבור, עצבים, כלי דם, ושרירים, היוצרים כולם יחד  מעין "דיאפרגמה " בפתחו התחתון של האגן. מעל "כיפה" זו מונחים אברי האגן (שלפוחית, רחם וחלחולת) ולמעלה יותר גם המעי הדק , המעי הגס והכליות.

 לשרירי רצפת האגן תפקיד עיקרי בכיווצם  וסגירתם של  הסוגרים, בהרמת אברי האגן ובהפעלתם של מספר רפלקסים, המתבטאים בהרפיית שריר השלפוחית ושריר החלחולת (רקטום), ובכך הם מאפשרים לנו לשלוט על הצרכים. שרירים אלו עוזרים גם בשמירה על מנח נכון של השלפוחית, הרחם והחלחולת באגן בזמן פעילות כמו גם בזמן מנוחה. הם גם חיוניים לתפקוד המיני  וללידה כיוון שעליהם משנה ראש התינוק את כיוון ירידתו בתעלת הלידה מאחורה קדימה, כלפי פתח הנרתיק.
כאשר קיימת פגיעה בשרירים אלו, נפגעת יכולתם לתמוך באברי האגן וכתוצאה מכך כל פעילות המגבירה את הלחץ התוך בטני כמו שיעול, עיטוש, קפיצה, ריצה, צחוק, הרמת חפצים או ילדים ועוד, עלולה לגרום ללחץ כלפי מטה של אברי האגן.

 שרירי רצפת אגן פגועים (חתך או קרע החייץ- הפרינאום), רפויים וצנוחים לא מתפקדים היטב בפעולת הכיווץ וההרפיה הנדרשת לסגירה מוחלטת של הסוגרים, לא יוכלו למנוע דליפת שתן גזים וצואה, כמו גם את צניחת שלפוחית, רחם וחלחולת. צניחת רצפת האגן מובילה לקושי בהתרוקנות (עצירויות וקושי במתן שתן) הגוררים בילוי ארוך בשירותים, מלווה בלחיצות ארוכות ומפרכות, המחמירות את הצניחות ופוגעות בעצבי רצפת האגן.
עצבי רצפת אגן פגועים יגרמו לחוסר איזון בין שרירי האגן – תופעה שיכולה להוליד כיווץ יתר בשרירים שלא נפגעו  – עם או בלי כאבים וקשיי התרוקנות, ו/או חולשת יתר ואי שליטה על הסוגרים – עם או בלי צניחות.

מה לנשימה ולרצפת האגן ?

 על מנת לשמור על שרירי רצפת אגן בריאים ומתפקדים חשוב להבין מוקדם ככל האפשר את חשיבותם ולחנך מיילדות, במיוחד את הבנות, איך למנוע נזקים ואיך לתרגל את השרירים, בשילוב תרגול ליציבה ונשימה מודעת.  חינוך של הילדה, הנערה והיולדת למודעות לאופן ההתפנות שלה, התאפקות מול שליטה ושחרור, תרגול נכון של השרירים בזמן מאמץ תוך שימת לב לשרירים אלה בהתעמלות וספורט, שעלולים לגרום לחיזוק יתר של שרירי היציבה של הבטן והגב על חשבון הנזק לרצפת האגן.

 הפסיה- זו יריעה של רקמת חיבור המצפה את שרירי הבטן הפנימיים , הסרעפת ושרירי רצפת האגן. בשאיפה ובנשיפה היריעה הצמודה לשרירי הסרעפת משפיעה בו זמנית על היריעה הצמודה לתחתית הבטן. במידה והאישה מתאמצת ולוחצת תוך כדי שאיפה וכליאת האוויר ומעלה את הלחץ התוך בטני נוצר עומס יתר על שרירי רצפת האגן.  במצבים של עצירות או במצב של חיזוק שריר הבטן בהנחיה לקויה, בלידה, כאשר היולדת בהשפעת אפידורל ,  כאשר היא לוחצת בהוראת רופאים ומיילדות לא מודעים, המעודדים אותה ללחוץ תוך כדי כליאת האוויר  ובשימוש  עודף של מכשירים ומשקלות כמו האפינו כהכנה ללידה, כל אלה תורמים  לנזק.

תרגול נכון של שרירי רצפת האגן מעודד את הגמשת השרירים תוך שילוב שאיפה ונשיפה בתיאום. הילדה-אישה  יושבת ישיבה מזרחית או יפנית על מזרון דק על הרצפה, היא חשה את התנגדות האדמה אל מול שרירי רצפת האגן וחודי עצמות האגן  ועצם העצה, בשאיפה היא חשה את השריר רפוי ומתרחב שוקע לכיוון האדמה ובנשיפה השריר מתרומם ונאסף כלפי מעלה.

 על מנת לתרגל את פעולת פינוי הצואה או להבדיל אלפי הבדלות  את שחרור העובר האישה יושבת בתנוחה שבתרגיל הקודם ומוסיפה נשיפה ממושכת המדמה ניפוח של בלון ,תוך הוצאת קול ששששש…. כאשר שפתיה מחייכות. התרגיל מבוצע ברצף שמדמה סדרה  של 3 שאיפות ונשיפות בזמן התכווצות: הנשיפה ראשונה נועדה לדחוף את הילוד למקום שהיה בציר הקודם. הנשיפה השניה לקדם אותו לכיוון היציאה והשלישית לשמור שלא יחזור לאחור.

בשלב השני של הלידה כאשר צוואר הרחם פעור לגמרי והילוד נדחף על ידי שריר הרחם בזמן התכווצות אל תוך הנרתיק ושרירי רצפת האגן , היולדת חשה את הדחף . יולדת , שתרגלה את הרפיית השריר תוך כדי נשיפה , תדע לשחרר את התינוק מתוך השרירים הטבעתיים ותמנע מלדחוף את השרירים עצמם ,כלפי מטה.

פליטת השלייה היא פעולה דומה של נשיפה תוך כדי הרפיה של שרירי הנרתיק ונכון לעשותה כשהיולדת נמצאת בכריעה או בישיבה יפנית.

שיקום רצפת האגן רצוי שיעשה צמוד ללידה וההנקה. אחרי לידה מומלץ ראשית להתרכז בחיזוק שרירי רצפת האגן והשרירים הרוחביים של הבטן התחתונה ולהימנע מחיזוק של השרירים הארוכים של הבטן.

התרגיל הראשון לאחר הלידה: על מזרון דק על האדמה, בשכיבת פרקדן כשהעקבים צמודים לישבן בירכיים מורמות צמודות. איסוף של שרירי הנרתיק ,פי הטבעת והרמת חוליית הזנב למעלה תוך כדי נשיפה. בשאיפה הרפיית השריר והחזרת העכוז למקומו , הרמת החוליות של עצם העצה בנשיפה והרפייה בשאיפה. ניתן להוסיף הרמת חולייה אחר חולייה בכל יום אחת . לאחר שבוע גם אפשר להוסיף כיווץ של השרירים המרחיקים של הירכיים בכך שתצמידי את הברכיים זו לזו תוך כדי הנשיפה.  התנועה הגלית שנוצרת באגן נעימה ומרגיעה .

חיזוק שרירי רצפת האגן והגמשתם יועיל לך גם בהקלה על כאב ומתח שרירי גב תחתון, יעודד פעולת מעיים תקינה וישפר את התפקוד המיני וההנאה מאזור מופלא וצנוע בגופנו.

]]> https://www.imahi.co.il/2012/01/20/%d7%a9%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%a8%d7%a6%d7%a4%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%92%d7%9f/feed/ 0 https://www.imahi.co.il/2012/01/11/%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%91%d7%94%d7%a0%d7%a7%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25aa%25d7%259e%25d7%2599%25d7%259b%25d7%2594-%25d7%2591%25d7%2594%25d7%25a0%25d7%25a7%25d7%2594 https://www.imahi.co.il/2012/01/11/%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%91%d7%94%d7%a0%d7%a7%d7%94/#comments Wed, 11 Jan 2012 11:04:11 +0000 ‫admin‬ http://www.imahi.co.il/?p=34 להמשיך לקרוא ←‬]]>

לאחר הלידה האם והתינוק ביחד. התינוק שוכב על חזה אמו, נושם את נשימותיו הראשונות, חש אותה במגע של עור על עור, מתחמם מחום גופה, מריח, שומע, טועם, לאט לאט פוקח את עיניו ורואה אותה לראשונה. מצב של ערנות שקטה. 

רגעים של קסם, אושר, ורווחה. ההתקשרות הראשונית מערבת את כל החושים של האם ושל התינוק. התינוק עדין מחובר בטבור אל השליה והאם, ומתחיל להסתגל לחיים בחוץ. חשוב מאד לשמור על אוירה שקטה, אורות  חלשים, חדר חמים על מנת לא להציף את התינוק בגירויים  חזקים חיצוניים.

לאט לאט התינוק יהיה מוכן לחפש את השד. הרפלקסים הטבועים בתינוק של ליקוק, הרחה, אחיזה, מציצה, הפנית הראש לכיוון השד והפטמה וזחילה לכיוון השד, והרפלקסים הטבעיים של האם להחזיק את התינוק קרוב לחזה ולאפשר לו גישה חופשית אל השד, דרך  מגע של עור לעור, עוזרים לו להגיע אל השד ולהתחיל לינוק. הקצב של כל תינוק שונה. ישנם תינוקות שתוך דקות מתחילים לחפש. מראים סימני מציצה, דוחפים אגרופים לפה, מפנים את ראשם לכיוון הפטמה –  (מגע של לחי, סנטר, ואף בשד מאפשרים זאת), הם מתחלקים כלפי השד או זוחלים ע"י דחיפות עם הרגליים ומגיעים לחיבור וליניקה. ישנם תינוקות הזקוקים לקצת יותר זמן להסתגל לחיים החדשים, צריכים קצת לנשום, להירגע, להתחמם ורק אחר-כך לחפש ולמצוא את השד ולינוק.

ניסיונות הנקה ראשונים אלו מרגיעים את התינוק ומחממים אותו. נותנים לאם תחושת ביטחון. עוזרים לרחם להתכווץ, ללדת את השליה ולהקטין את הדימום לאחר הלידה.

הנקה לאחר הלידה חשובה ביותר לתינוק ולאם. התינוק מקבל את החלב הראשוני – קולוסטרום המכיל אנרגיה, תזונה, הגנה על דרכי העיכול, ןהגנה חיסונית. האם מתקשרת לתינוק מעניקה לו את מה שהוא זקוק. דרך פעולת היניקה וגירוי הפטמה מוגברת הפרשת ההורמונים: האוקסיטוצין האחראי על כיווץ הרחם וירידת החלב והפרולקטין המביא להתנהגות ותחושות אימהיות ואחראי על ייצור החלב.

לאחר ההנקה הראשונה יתכן והתינוק ישן מס' שעות – שנת הלידה.

לאחר שש שעות מהלידה על האם להיות ערנית ולהתחיל לשים לב להתנהלות ההנקה.

קוראים לזה הנקה פעילה.

אנו שומעים הרבה את המשפט: הדבר הטבעי לנו "אמהות יודעות להניק ותינוקות יודעים לינוק. רק תנו להם את ההזדמנות ואת התנאים הנכונים." בעובדה הנקה היא לא רק יכולת טבעית אינסטקטיבית היא גם יכולת נלמדת תרבותית וחברתית. הנקה מצליחה ובהרבה מקרים היא פשוטה. מאידך כיום מעטות הנשים שינקו בעצמן או שראו וצפו בחברותיהן מניקות את תינוקן בשעות ובימים הראשונים לחיים. 

זו הסיבה שרבות מהאמהות מרגישות חוסר ביטחון בהנקה ומתקשות להעריך אם ההנקה מתנהלת טוב. 

על מנת שהאם תוכל לאמוד נכון את יעילות ההנקה היא צריכה להיות פעילה וערנית לסימנים שונים. חשוב  ללמוד אותם ולהתכונן עוד בהריון. ניתן לעשות זאת בשיחה עם המיילדת, יועצת הנקה, או דרך הסתכלות על ההנקה אצל חברות, אחיות, או צפייה בסרטים. 

תנאים להנקה מוצלחת: 

בימים הראשונים לאחר הלידה האחריות והטיפול בתינוק החדש דורשים את רוב הזמן והכוח של האם. האם היא זו המטפלת בתינוק. לכן חשוב שכל שאר הקרובים יטפלו בה, בבית – ניקיון אוכל כביסה, בטיפול בילדים הגדולים, באירוח (אותו כדאי קצת לדחות לשבועות הבאים) וכל הקשור לסביבה. זה הזמן שלה להכיר את התינוק היא המומחית באשר לצרכיו ועוזרים רגישים חכמים יאפשרו לה תקופה נטולת דאגות להכיר ולהיניק את התינוק. חשוב להכיר בכך ולבקש את העזרה הנכונה לה את זקוקה.

הנקה לא קשה או מסובכת אך דורשת התנסות של האם והתינוק לצורך רכישת מיומנות. בעיות הנקה בהן נשים נתקלות יכולות להיפתר ורובן אינן רפואיות כלל. כאשר מתעוררת שאלה או קושי כדאי לפנות מיד לייעוץ עם המיילדת או עם אדם מוסמך. לרוב טיפים קטנים ופתרון בעיות כבר בראשיתן מונעות בעיות גדולות יותר.

תינוק ערני ופעיל. רק תינוק ערני יכול לינוק. אימא מניקה ערנית ופעילה שמה לב איך ומה  היא יכולה לעשות כדי להפוך את ההנקה ליעילה:

הנקה לפי דרישה, תינוק מתעורר לאכול לפחות 8 – 12 פעם ביממה. יונק מהשד עד שעוזב אותו בעצמו. (בימים הראשונים כדאי לך להניק משני הצדדים בכל ארוחה כדי לגרות באופן סימטרי את ייצור החלב.) לעיתים התינוק ישנוני או מסיבות שונות לא מתעורר בעצמו לאכול. זה המקום שלך להיות ערנית לדאוג להאכילו. אם אינו יונק בעצמו, להוציא חלב ע"י חליבה עצמית או שאיבה ולהאכילו בכפיות או באמצעי אחר

תינוק שלא מתעורר לאכול לעיתים תכופות יש להעיר ולהאכיל אותו.

מעבר החלב אל התינוק: תפיסה טובה של השד ותנוחה נכונה מאפשרים מעבר חלב יעיל והנקה נינוחה 

רפלקס שחרור החלב. הורמון האוקסיטוצין מופרש בפולסים וגורם לחלב לרדת דרך צינורות החלב לפטמה. הגירוי להפרשת האוקסיטוצין הינו גירוי של הפטמה, יניקה, מחשבה ומגע עם התינוק.

את הסימנים לפולסים של הורמון  האוקסיטוצין תוכלי להרגיש. במיוחד בימים הראשונים לאחר הלידה: התכווצויות של הרחם, הפרשה מוגברת של דם, צמא, חום, תחושת עייפות, שינוי בקצב של היניקה, לפעמים טפטוף חלב מהשד השני.

דברים רבים משפיעים על הפרשת האוקסיטוצין ודרכו על ירידת החלב: מחשבה על התינוק, בכי של התינוק, עייפות, דאגה, מצבי רוח, חוסר בשתייה, אמא ששוכחת לאכול.

סימנים להנקה פעילה בימים הראשונים לאחר הלידה  

•  איכות היניקה והבליעה של התינוק. להקשיב לקול הבליעה. בליעה טובה נשמעת כמו ק'.  לראות שיש הרבה בליעות. 
• סימנים של ירידת החלב       
• איתותי רעב –התינוק התעורר וירצה לאכול. התעוררות ספונטאנית לפחות  8 – 12 פעמים ביום.
• לתינוק יהיה זמן רגוע מסוים לאחר ההנקה. יכול להיות 20 דקות עד שעתיים שלוש
• מיעוט או העדר פצעים בפטמות
• החל מהיום הרביעי חמישי תחושת הקלה בעומס השד לאחר ההנקה.
• עליה במשקל 
• מעקב אחר יציאות: מקוניום – הקקי ביום יומיים  הראשונים צבעו שחור זפת, הוא דביק וקשה לניקוי. לאחר מכן הקקי הופך להיום חום ואחר צהוב נוזלי עם פירורים של שומן. נראה כמו חרדל גרגרים. יכול להיות מדי פעם ירוק.  

כמויות :  ביממה הראשונה קקי אחד , פיפי אחד, ביממה השנייה לפחות שני קקי  ארבע פיפי, ביממה השלישית עד גיל שבוע לפחות  3 קקי 4 – 6 פיפי. לאחר מכן עד גיל 6 שבועות 4-3 קקי 6 -8 פיפי

קווים אדומים – כדאי לפנות לעזרה

• פחות מ – 8 הנקות ביממה

• הרדמות על השד ושינה מרובה

• או יניקה ללא סוף, אין ספוק מההנקה
• כאב, פצעים בפטמה

• פטמה מעוותת, שד לא מתמלא / מתרוקן

• אי עליה במשקל

• מעוט יציאות של קקי ושתן

לקריאה נוספת האתר של האיגוד הישראלי ליועצות הנקה מוסמכות  http://www.iaclc.org.il